"נישאתי בגיל צעיר למפקד שלי בצבא, ובידיעה שאני מתמסרת להקמה המשפחה שלא הייתה לי, הבטחתי לעצמי, שבבית שלי אנהג אחרת מהבית בו גדלתי. רציתי ללמוד הדרכה ההורית, אבל נשארתי כלואה בקריירה כאשת צבא, משיקולים כלכליים", מספרת אמה אמר, על מה שבדרך כלל אנחנו מתביישים לדבר ונועלים במרתפי תודעתנו״.
״חשבתי לעצמי שאין לי ברירה, ככה זה בחיים, כאשר מגדלים ילדים ונמצאים בזוגיות צריך לוותר ולהתפשר. רק לא הבנתי שאני עצמי התרוקנתי. הייתי בדהירה אינסופית בחיי היום יום.
הצהרתי שילדיי תמיד בעדיפות ראשונה, אך נשאבתי לעשיה לוגיסטית והזנחתי לא פעם את המקום הרגשי, והזוגיות קיבלה מקום משני. לא ראיתי את עצמי ולא ראו אותי. הייתי מאוד לא מסופקת״.
ואז בגיל 40 המרוץ שלי נעצר בחריקת בלמים, החלום להקים את המשפחה שלא היתה לי התנפץ לרסיסים. התגרשתי. הבנתי שהמשפחה, ההורות והילדים אכן חשובים לי מאוד, אבל אי אפשר לממש את כל זה בעידן המודרני כשאני אחרונה ברשימה, מרוקנת, מתוסכלת ומבוזבזת״.
״יצאתי למסע חיי ללמוד את האני, המשפחה והזוגיות בעידן שמשתנה. גיליתי שאנחנו חיים באוטוסטרדה, שיעור גירושין גדל, חוסר אונים הורי, הורות לוגיסטית, זוגיות הורית במקום רומנטית, כיבויי שריפות, הורים מותשים וריבוי טיפולים רגשיים לילדים. לא פלא שהזוגיות מתרסקת, ואת המחיר היקר משלמים הילדים וכל המשפחה".
אמה אמר, בת 57 מראש העין, גרושה ואם לשלושה, וסבתא לנכד אינה נכנסת לקטגוריות המסורתיות. היא יועצת לזוגות ובמשפחות שרואה את המשפחה כמערכת הוליסטית, ועוסקת בכך למעלה מ-15 שנה. לאחר שני תארים אקדמיים ו-25 שנה בצבא קבע, היא בוגרת מכון אדלר ולימודים בבית ספר של מיכל דליות, יועצת זוגית ומאמנת אישית, בוגרת לימודי הסמכות החדשה בביה״ח שניידר וגירושים בשיתוף פעולה״.
"סטטוס הגרושה והתמודדויות אישיות והוריות הובילו אותי למסע להכרת המשפחה בעידן הנוכחי", אומרת אמה. "אנו נתונים בג'אגלינג מטורף ועוצרים רק כשמגיעים מים עד נפש. זוגות מתחילים דרך משותפת בכוונה טובה, אבל מהר מאוד דברים משתנים ואנחנו לא עוצרים לדייק את עצמנו, מנסים לפתור את הבעיות תוך כדי תנועה.
בהשתלמות 'מודל הבית' שפיתחתי, עושים פסק זמן כדי לנשימה ולבחינת המתווה הזוגי, האם הוא מתאים עדיין? האם מתאים למשפחה הפרטית שלנו? האם צריך לעשות בו התאמות? אנחנו עושים השתלמויות מקצועיות, אז למה לא בזוגיות ובהורות?
ספרי לנו על "מודל הבית" שפיתחת?
״מודל הבית שמותאם לעידן המודרני אשר מושג המשפחה משתנה בו, משרטט את הקומות השונות של הבית. אבני היסוד של הבית זה אני והוא (נכון גם למשפחה חד מינית או יחידנית או הורות משותפת), כלומר: אני אבן ייסוד משמעותי בתשתית הבית.
כשטסים עם ילדים לחו"ל הורים מתבקשים במקרה חירום לחבוש ראשונים את מסכת החמצן, מתוך הגיון שאם להורה לא יהיה חמצן לא יהיה מי שיטפל בילד. ובשגרה האינטנסיבית, החמצן נדרש יותר.
לכן אינני יכולה לוותר על עצמי ועליי ללמוד כיצד להגמיש את עצמי ביחס לסביבה. אנחנו צריכים להתחשב בבני הזוג אך לא על חשבון הצרכים שלנו, כי בסוף מערכת היחסים תתפרק בגלל צרכים אישיים לא ממומשים.
הקומה השנייה של הבית זו הזוגיות. כשנולד ילד יש נטייה לשים את הזוגיות בעדיפות שניה, אבל אם הזוגיות לא מתפקדת גם ההורות נפגעת.
בקומה הבית האחרונה ממוקמת ההורות. ילדים מפגישים אותנו עם אתגרים רבים שמחייבים אותנו לגדול ולהרחיב את ארגז הכלים שברשותנו.
פעמים רבות הסדר בבית משתבש, הילדים הופכים להיות במקום הראשון, הורים לא משקיעים מספיק בטיפוח אישי ובזוגיות, וכשהיסודות לא יציבים הבית קורס. וכך קורה ששיעור הגירושין עומד על כ-40%. בקליניקה שלי אני האדריכלית שעוזרת לכם לבנות את היסודות מחדש".
מהיכן הגיע הרעיון למודל זה?
"הניסיון המקצועי שלי רב השנים, אשר נשען על עבודה עם מאות זוגות, ותובנות שעלו מתוך דפוסים שחוזרים על עצמם, כמובן יחד עם סיפור חיי״.
האתגרים הבולטים שזוגות המרחיבים את המשפחה מתמודדים עימם?
"אדם לא נולד לתוך תפקיד אלא עליו ללמוד אותו.
על אחת כמה וכמה שהמשפחה שגדלנו בה אינה תואמת את השינויים והמאפיינים של משפחות מודרניות.
במעגל חיי משפחה ישנם לא מעט 'הפרות איזונים' כמו מעבר דירה, קידום בעבודה, והפרות איזונים מתוכננות ומבורכות כגון: הולדת ילד.
לא באמת מלמדים אותנו משמעויות ולא עושים הכנה. כל הפרה כזו מהווה אתגר. יש מקום לעצור ולעשות הערכות מחודשת.
אתגר נוסף, מפגש זוגי או הורי מפגיש את כולנו עם פצעי ילדות, המפגש עם הכאב מאפשר לי לצמוח ביחס אליי ולנו כזוג. לעיתים המפגש עם הכאב מפרק משפחה. בעיניי, משבר זו הזדמנת לצמיחה אישית והדדית".
האם המודל מתאים רק להורים צעירים?
"המודל יודע ללוות זוגות בכל שלב, בתנאי שיש שניים שבאים לקחת אחריות ולתקן. הוא מתאים אף לזוגות שהחליטו להתגרש, שהרי גם אחריי גירושים התפקיד ההורי נשאר".
תני מעצותייך למשפחות?
לזכור שאחרי ההתעסקות בחתונה, שמלה וחליפה יש חיים מורכבים שכדאי להיערך להם.
לקחת אחריות אישית ופחות לעסוק בהאשמת האחר.
לא נולדים להיות הורים עלינו ללמוד ולהתעדכן ביחס לסביבה וביחס למשפחה הפרטית שלנו.
לרכוש ארגז כלים חדש מותאם לעידן ולמשפחה הפרטית שלכם, ולזכור שמשפחה זו למידה מתמדת שמשתנה מעת לעת בהתאם לאתגרים שבדרך.
משפחה זה עסק שלכל אחד יש יתרונות יחסיים על האחר, כך שהדדיות נדרשת ופחות שוויוניות.
השקעה מעת לעת בחיזוק יסודות הבית משפיעה על יציבותו לטווח הרחוק.
