ב-4ביוני 2018, בטיול אחרי שירות צבאי בשייטת 13, התרחשה התאונה שחילקה את חייו של שחר לשניים. הנהג נרדם על ההגה והרכב צנח מצוק של 70 מטר. "תאונות יכולות לקרות", מספר שחר. "שמרנו על הערנות שלו, קנינו לו קפה, דיברנו איתו כל הנסיעה, וזה עדיין קרה. "בין הנוסעים היה גם המפקד של שחר מהשייטת וחבר נוסף מהצוות. הרופאים בהודו לא האמינו שהוא ישרוד. "השגריר ההודי אמר למשפחה שלי שאין טעם להגיע לשם כי אני עומד למות. בהמשך הרופאים בישראל אמרו שאהיה בכיסא גלגלים ומשותק", הוא נזכר.
שחר השתקם למרות כל התחזיות - אבל מה שהתחיל באותו רגע היה רק תחילתו של מסע ארוך בהרבה מהחלמה פיזית. כיום, הוא מנכ"ל ומייסד "קהילת אור", חברה לתועלת הציבור (חל"צ) המהווה קהילה שמלווה נפגעי ראש ובני משפחותיהם ברחבי הארץ, שאת הפעילויות שלה מעבירים אנשים בעלי פגיעת ראש. בין היתר, הקהילה מפעילה קבוצות להתייעצות עם המתנדבים שהם נפגעי ראש בעצמם, מפגשי קהילה, סיוע וליווי,תכנית מנטורים, קבוצות ופעילויות לבני המשפחה, ועוד.
לקבוע יעד ולא לוותר בדרך
עוד לפני התאונה, מספר שחר, הוא ידע להתמודד עם קשיים ולא לוותר. כשניגש בפעם הראשונה לגיבוש שייטת 13, הוא לא עבר. "הבנתי שיש מטרה ויעדים, הלכתי לעוד גיבוש והתקבלתי", הוא מספר, ומסכם את התפיסה שמלווה אותו מאז: "יש דברים שלא תלויים בנו, אבל התגובות שלנו הן שיעשו את השינוי. למדתי חלק גדול מהערכים האלו מאבא שלי, אשר נפטר כשהייתי בן 14, כשיצאנו יחד לטיול אופניים וראיתי אותו מקבל התקף לב מול עיניי. אמא שלי והמשפחה נאלצו להתמודד עם החיים בלעדיו, מה שלימד אותי על כוח הרצון ועמידה בקשיים." התובנות האלו הפכו מאוחר יותר לעיקרון מנחה בשיקום שלו, ובהמשך - בהקמת הקהילה כולה.
פגיעה שאי אפשר לראות
השיקום של שחר עבר בין הודו, איכילוב, בית לוינשטיין ובני ציון בחיפה. הזיכרון הראשון שהוא הצליח לייצר אחרי התאונה הגיע רק חצי שנה מאוחר יותר. "הייתי במצב גרוע מאוד. הייתי כמעט שום דבר", הוא אומר. גם ההליכה נבנתה מחדש שלב אחר שלב: כיסא גלגלים, הליכון, עמידה, ורק בהמשך צעדים ראשונים. אבל הקושי הגדול ביותר, הוא מספר, לא היה הקושי הפיזי, אלא הקוגניטיבי, בכל מה שקשור לזיכרון. "פגיעות מוחיות הן פגיעות שקופות, ולכן רוב הציבור לא יכול להבין באיזה קשיים אנחנו מתמודדים".
בזכות המעטפת שהייתה לו - השייטת, המשפחה, החברים - הוא הצליח להתקדם. אבל תוך כדי התהליך שלו הוא הבחין בפער שאף אחד לא דיבר עליו. "הבנתי שהפער המרכזי הוא בסיום השיקום הפורמלי. פגיעה מוחית מלווה אותך לכל החיים, ואף אחד לא עוזר לך אחרי שהשיקום הפורמלי מסתיים". הוא החליט שהחוויה שלו לא תישאר רק שלו. "אמרתי לעצמי: זה לא סתם קרה לי. אני חייב לעשות עם זה משהו כדי לשנות משהו בעולם".
יעד חדש: להקים קהילה שתספק תמיכה ותסגור את הפער
גזונדהייט השלים תואר ראשון, תהליך שהיה מורכב במיוחד עם הקשיים הקוגניטיביים שנותרו לו. "רגע אחרי שקראתי חומר, חזרתי אליו ולא זכרתי", הוא מתאר. בליווי שקיבל בתוכנית מנטורים של עמותת העטלף לבוגרי שייטת 13, החל להבשיל הרעיון שיהפוך ל"קהילת אור". יוני 2023 סימן את נקודת הפתיחה הרשמית. בדיוק כמו בשירות הצבאי, גם כאן שם שחר לעצמו יעד ברור, וסירב להרפות עד שהקהילה קמה בפועל.
העיקרון המכונן, אומר שחר, "הוא שהקהילה מנוהלת בידי מי שחוו את הפגיעה בעצמם. זר לא יבין זאת. אנחנו מבינים את הקשיים והאתגרים". הרוב המכריע של הפעילות מובל בהתנדבות על ידי נפגעי ראש עצמם, לצד צוות מצומצם של ארבעה עובדים ודירקטוריון שלאנשי מקצוע מעולמות הרפואה, ביטחון ויזמות שתורמים מזמנם. "הם אנשים עסוקים שמוצאים את הזמן להתנדב ולעזור. הם מבינים כמה זה נדרש וחשוב", אומר שחר.
כיום מונה הקהילה למעלה מ-1,000 חברים והיא מקבלת אליה את כל סוגי פגיעות הראש, מכל הגילאים. "אנחנו מקבלים כל מי שרוצה להיות חלק מהקהילה. הקהילה נמצאת שם עבור כלל נפגעי הראש", מדגיש שחר. על פי ההערכות, בישראל חיים כיום כ-150 אלף נפגעי ראש, "כך שהפוטנציאל של הקהילה עצום, ואנחנו מפצירים בכל מי שעבר פגיעת ראש, או בני משפחותיהם, ליצור קשר להצטרף".
קהילה שרואה את מי שהממסד לא מצליח לראות
הפעילות של קהילת אור נעה בין תמיכה רגשית לליווי מעשי. הקהילה מפעילה קבוצות שיח קבועות בהנחיית אנשי מקצוע משיבא תל-השומר, מפגשים חברתיים ברחבי הארץ, הרצאות במוסדות רפואיים, וליווי משפטי ופיננסי בהתנדבות למי שזקוק לו. בקרוב תצא לדרך תוכנית מנטורים בשיתוף קרן דורות, שבה נפגעי ראש ותיקים מלווים מי שרק סיים את השיקום הפורמלי. "מכיוון שהקהילה מנוהלת על ידינו, נפגעי הראש, חברי הקהילה מקבלים את תחושת הערך והמשמעות מחדש," מספר שחר. "אנחנו אלו שיכולים לתת עצות ופתרונות על בסיס ניסיון עבר, בשאלות והתייעצויות בקבוצות על דרכי התמודדות, טיפולים ועוד".
אחד המפגשים שנחרתו בזיכרונו של שחר התקיים בביתו של חבר קהילה ואחד ממקימיה. "הוא רכב על אופניים ללא קסדה, נפל ונפגע פגיעה מוחית קשה. כאשר עשינו את המפגש אצלו בבית, זו הייתה תחושה משמעותית מאוד עבורו ועבור המשפחה". זהו, לדבריו, הבסיס שעליו הכל בנוי. "לא משאירים אף אחד מאחור".
שחר מדגיש שהתמיכה לא נעצרת אצל הנפגע עצמו. "בני המשפחה הם הסלע האיתן עבור המשתקמים, וחשוב מאוד לדאוג גם לחוסן שלהם". לכן, הקהילה מפעילה קבוצת וואטסאפ ייעודית להתייעצויות ומקיימת מפגשים, הרצאות והנחיה ייעודיות למשפחות, שלרוב נשארות מחוץ למעגל התמיכה הרשמי.
הבושה שהופכת לגאווה
בסקרים שערכה הקהילה בקרב חבריה, עלתה תופעה חוזרת של בושה. "רוב נפגעי הראש מתביישים ומנסים להסתיר את הפגיעה שלהם", מספר שחר. וכאן, הוא אומר, טמון הכוח האמיתי של הקהילה. "היא נותנת תחושה של 'אני לא לבד, יש עוד כמוני'. הם רואים מי שהשתקם, ומבינים שאפשר לעבור את זה, ואפשר להיות גאה ולהראות לאן הגעת, למרות הקשיים".
על רקע מלחמת 'חרבות ברזל', מספר נפגעי הראש בישראל גדל בקצב גבוה מהרגיל בשנים האחרונות. "משרד הביטחון תומך בהם, אבל עדיין יש פער. אנחנו מרגישים שצריכים אותנו, בכל יום מחדש. כאשר מדובר על 150 אלף נפגעי ראש בישראל, כל אחד מהם ראוי לתמיכה, ללא קשר לסיבה שהביאה אותו אלינו."
לסיום, שחר חוזר לעיקרון שליווה אותו עד היום: כל אחד צריך יעד, ואסור לו לוותר עליו - גם אם מדובר בשיקום מפגיעה מוחית. "לכל אחד יש קשיים ואתגרים. צריך למצוא את הדרך והטכניקה להתגבר. לא להזניח ולהגיד 'יהיה בסדר' - למצוא את היעד, ולא לוותר עליו". קהילת אור, הוא אומר, קיימת בדיוק בשביל זה: לתמוך במשתקמים לאורך כל הדרך, מהרגע שהם שמים לעצמם יעד ועד שהם מגיעים אליו"
מי שחווה פגיעת ראש, בעצמו או במשפחתו, בכל גיל, מוזמן להצטרף לקהילת אור ולגלות שהוא לא צריך לעבור את המסע הזה לבד.
קהילת אור
אתר הקהילה: https://www.kehilat-or.org.il
בגוגל: קהילת אור לאנשים בעלי פגיעות ראש ובני משפחותיהם.
קבוצת הפייסבוק שלנו: https://www.facebook.com/groups/kehilator
טלפוןראשי: 055-3038184
