"בעולם המשפט, החלק הקשה והמסוכן ביותר עבור אדם מן השורה הוא הצורך להשיב לשאלות. חקירה כזו תתרחש לרוב באחד משני מצבים. המצב האחד הוא כשאדם מזומן לחקירה במשטרה וצריך להשיב לשאלות החוקר. המצב השני הוא בחקירה נגדית בבית המשפט, במסגרת הליך משפטי. כמו בכל נושא, גם לחקירה כללי משחק שאותם צריך להכיר. אנשים שאינם מורגלים בחקירות לא מכירים את הכללים, שאינם אינטואיטיביים, ועל כן צפויים לנהל את הסיטואציה בצורה שגויה".
"בעידן של ימינו, שבו כל מי שעושה משהו בחייו המקצועיים עלול למצוא עצמו בחדר החקירות, צריך כל אדם להיות מוכן לאפשרות שביום מן הימים הוא יזומן לחקירה. בניגוד למה שחושבים, אין שום דרך לשלוט על השאלה אם נזומן לחקירה. הדבר היחיד שניתן לשלוט בו הוא אם נהיה מוכנים לכך. בכל פעם מחדש אני מופתעת לגלות כמה אנשים לא מתייעצים לפני שהם נחקרים. חלקם חושבים ש'אין להם מה להסתיר', מכיוון שהם לא עשו שום דבר שהוא לא בסדר, חלקם רק רוצים להיפטר כבר מהחקירה, וחלקם לא יודעים למי לפנות. אם נוסיף לכל אלה את לוחות הזמנים הקצרים, את הבושה שחלקם חשים כשהם מזומנים לחקירה ואת הנטייה הטבעית שלנו להאמין שנצליח, ואפילו בקלות, לשכנע את החוקרים שהם טועים לחלוטין, ושאנו צחים כשלג, נתחיל להבין כיצד קורה שאנשים הולכים לחקירה ללא הכנה מתאימה. כמובן שמדובר בטעות - ולפעמים בטעות יקרה שעלולה לחרוץ את גורלו של אותו אדם ולהשפיע על חייו בשנים שיבואו״.
"הניסיון מוכיח שהנזקים הגדולים ביותר נגרמים מחקירות שבהן הנחקרים הגיעו ללא הכנה מקצועית. ראשית, אנשים נוהגים לדבר באותה מידה של שכנוע פנימי ביחס לדברים שהם יודעים בעצמם ושעסקו בהם בעצמם, כמו על דברים שהם שמעו מאחרים או שאחרים עסקו בהם, ושהידיעה שלהם לגביהם היא שטחית. שנית, פעמים רבות אנשים אינם מקפידים לדבר על המצב התודעתי שלהם בזמן אמת, בזמן האירועים, ומתפתים להיות 'חכמים בדיעבד'. לפעמים רגשי האשם גורמים לאנשים לחשוב שהם היו צריכים לנהוג אחרת, ושהיו צריכים לחשוד שמשהו לא כשר מתרחש, והשילוב של אלה גורם להם לייחס לעצמם, בטעות, חשד כבר בזמן האירועים. ההבחנה בין 'הייתי צריך לחשוד' לבין 'חשדתי' היא דרמטית בעולם המשפטי, וחוסר הקפדה על ההבחנה הזו עלול להיות ההבדל בין חוסר אשמה לבין כתב אישום.
שלישית, אנחנו יודעים וזוכרים פחות ממה שנדמה לנו. זאת נקודה חשובה מאוד, במיוחד מכיוון שחוקרים נוהגים להטיח בנחקריהם שהניסיונות שלהם להגיד שהם לא יודעים או לא זוכרים נועדו להתחמק מתשובה. נחקרים נלחצים מאמירות כאלה ולא רוצים לגרום לחוקר לחשוב שהם מתחמקים במקרה הטוב, או להצטייר כטמבלים במקרה הפחות טוב, ועל כן מתפתים לענות את מה שנדמה להם שהם זוכרים, או את מה שנראה להם שמצפים מהם לענות. רביעית, לכל נחקר ונחקר יש מסרים מסוימים שחשוב שהוא יעביר לחוקר, אף שייתכן שהוא לא יישאל עליהם במפורש. חשוב להכין את המסרים הללו ולמצוא את ההזדמנויות המתאימות לשלבם בחקירה".
"אני מכינה לחקירה בשלושה שלבים. השלב הראשון הוא הכנה כללית, שאינה תלוית נסיבות, ולמעשה כל אדם יכול לעבור אותה. את השלב הזה אני מעבירה למשל בקורסי מנהלים ודירקטורים. ההכנה הכללית לחקירה נותנת כלים ראשוניים להתמודד עם המגע הראשוני עם חוקר, התמודדות שאין לה 'מועד ב'. שני השלבים הבאים מותאמים לנחקרים לפיאופיים, נתוניהם האישיים ונסיבות המקרה. כאן צריך להתעמק בפרטים, ובמידת האפשר לערוך סימולציה של חקירה. על הנחקר לעשות כל מאמץ להימנע מלמסור בחקירה פרטים העשויים להזיק לו, אך עליו לעשות זאת תוך שמירה על כללי המשחק ותוך שהוא משיב לשאלות ביושר ובהגינות. כיצד עושים זאת? אין לכך 'פתרון בית ספר', והתשובה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. את הדרך להתמודד עם שאלות קשות בחקירה יש לגבש בהתאם לעובדות הספציפיות של הנושא שבו עוסקים".
"לאחר כ-20 שנות ניסיון כעורכת דין, אני גאה בכל פעם מחדש לשמוע את הפידבקים מאנשים שאותם הכנתי לחקירה. ברוב המקרים מדובר באנשים שזו להם הפעם הראשונה שבה הם מתמודדים עם סיטואציה כזו, והכנה ראויה משפרת באופן ניכר את יכולתם להתמודד עם החקירה".
עו"ד לימור לוי, משרד פורר לויושות'
שד' רוטשילד 140, תל אביב | טל׳: 03-5057000, 054-4954027
Limor@FohrerLevy.com | www.FohrerLevy.com
עוד במוסף
