״אף כי מדובר בדיסציפלינות מקצועיות שונות, כולן עוסקות בנפש האדם. כפסיכולוגית, יש לי את הזכות ללוות אנשים במצבים הכי פנימיים שלהם. התחושה הינה של אחריות גדולה, אבל גם של זכות להיות לרשותם.
כסופרת, יש לי את החופש לגעת באזורים רגשיים וחווייתיים שלא תמיד ניתן לגעת בהם במציאות. המחויבות היא לחוויה, ולא לאדם מסוים.
כחוקרת ספרות, המפגש עם החיים הוא יותר מושכל. בכל אחד מן הכובעים הללו מצב התודעה שונה.
כפסיכולוגית וכסופרת אני צוללת למעמקים שלא בהכרח ידעתי על קיומם, אלא שכפסיכולוגית אני מגייסת חשיבה יותר רציונלית, הלוקחת בחשבון את האדם שמולי. כחוקרת אני מבקשת, בין היתר, להמשיג את התהליכים האלה״.
״נוגה היא גם אני וגם לא אני. המבע הספרותי איפשר לי לחוות את עצמי, כולל הזהות הטיפולית שלי, ממקומות חדשים, אבל בסופו של דבר זוהי יצירה ספרותית.
ההכרעות שבחרתי היו לטובת מעשה האמנות, לא המעשה הטיפולי, אף כי אני מאוד מאמינה בערך המרפא של הספרות״.
"לרגל הנסיבות" נכתב ממקום מאוד פנימי ואותנטי, מה שלא בהכרח מתאפשר בכתיבה אקדמית.
אני שמחה שהוא מצא את דרכו ללבבות הרבה קוראות וקוראים. מבחינתי, זוהי דוגמה לאופן בו מציאות פנימית קורמת עור וגידים ומקבלת נוכחות שניתן לחלוק עם אחרים. פרסום הרומן היסב לי אושר גדול, לצד הכאב שתמיד נמצא שם״.
״כמו כל דבר אחר הקשור בעולם שלי, במידה והוא מעסיק את המטופלים שלי, זה נושא שאפשר לדבר עליו. כשזה עולה בקליניקה, האתגר הוא לזהות מה באמת מעסיק את המטופלים ולא להתפתות לעסוק ברומן עצמו״.
מה את מאחלת לעצמך לשנים הבאות?
״חוץ מבריאות? להמשיך ליצור, לעשות דברים שאני אוהבת ומאמינה בהם, ובנוסף, להתפתח למקומות חדשים. ״ההכרעות שבחרתי בכתיבת הרומן היו לטובת מעשה האמנות, לא המעשה הטיפולי״
raufman1@013net.net | 052-6458502 | פייסבוק: רוית ראופמן
