בקיץ שעבר, עוד לפני שמסכות היו פריט הכרחי, התכנס בבית הנשיא בירושלים פורום חגיגי במיוחד. היו שם אנשי עסקים מובילים, ראשי המגזר העסקי, פוליטיקאים, עיתונאים ויזמים חברתיים. הנושא שעל הפרק היה הפריון בעבודה.
הנשיא ריבלין, שזיקק את הפילוח הישראלי באופן מדויק בנאום ארבעת השבטים, היה הראשון להתרשם מתכנית עבודה מקיפה שהגיש הפורום הכלכלי חברתי שהוקם ביוזמת נשיאות המגזר העסקי בישראל, ארגון הגג של המעסיקים במשק.
"הקמנו את הפורום הכלכלי חברתי ביולי 2018", מספר דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי ומייסד הפורום, "במדינת ישראל פועלות אלפי חברות עסקיות בעלות השפעה מהותית ורחבה על החברה והכלכלה, לצד אלפי ארגונים חברתיים ועמותות. שני הצדדים פועלים בקווים מקבילים, ללא תיאום, ולא 'מנצלים' את כוחם המשמעותי לכדי השפעה משותפת. החלטנו לחבר את הקווים והצבנו מטרה להשפיע על סדר היום לצד הממשלה, למצוא פתרונות בעלי ערך עסקי וחברתי, ליצור שיתופי פעולה סביב אתגרים חברתיים וכלכליים ולקדם השקעות עסקיות חכמות וממוקדות". בפורום שותפים מנכ"לים ובעלים של חברות עסקיות, סמנכ"לי משאבי אנוש, אסטרטגיה, מנהלי אחריות תאגידית וקיימות, מנכ"לי עמותות, אנשי אקדמיה, נציגי ממשלה ופילנתרופים.
התוכנית, שהוצגה בבית הנשיא, התבססה בין היתר על מחקר מקיף שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ועל תהליך אסטרטגי שלווה ע"י עמותת שיתופים. למהלך זה קדמה עבודה של מכון ERI וקבוצת גבים שנועד לשנות את הפרדיגמה הישראלית לפיה- "כתובת שווה עתיד", כלומר כתובת המגורים מנבאת במידה רבה את מסלול חייו של אדם.
"מה שעמד לנגד עינינו כשיצאנו לדרך היה תיקון חברתי. בלתי נתפס בעיני שאם נולדת ביישוב מסוים באזור מסוים בארץ מחכה לך עתיד אחד בו מרחב האפשרויות מוגבל ומצומצם ואם נולדת בשכונה טובה בעיר במרכז הארץ מחכה לך עתיד טוב בהרבה יותר", מסבירה עינת זינגר-דן מנכ"לית הפורום. "ההשלכות הכלכליות של אי-צדק הן פגיעה בפריון. ראינו הזדמנות לייצר רציפות של השכלה ותעסוקה, כמו בהרבה מדינות בעולם, וגם להתאים את כוח העבודה העתידי לצרכים של המעסיקים".
ואכן, סקרים ומחקרים שיזם הפורום העלו כי הפער בין ציפיות ודרישות המעסיקים בפועל לבין היכולת והכלים שמקנה מערכת החינוך התיכונית, העל תיכונית והאקדמית, רק הולכים וגדלים משנה לשנה. למעשה, על המעסיקים לייצר הכשרה מקצועית משלהם על מנת להתאים את העובדים לצרכיהם. זו הייתה גם אחת ההמלצות המרכזיות של המכון הישראלי לדמוקרטיה שליווה את התהליך האסטרטגי – הרחבת המעורבות של מעסיקים בהכשרה המקצועית ולמידה מתמשכת גם תוך כדי עבודה.
ביוזמת הפורום, שורה של מנהלים בכירים הקימו צוותי עבודה ממוקדי מטרה. יפעת זמיר סמנכ"לית האסטרטגיה של הפורום ומי שהובילה את צוותי העבודה מספרת: "שטראוס לקחה על עצמה צוות חשיבה בחברה הערבית הכולל פורטל מעסיקים-מועסקים, עידוד רכש בעסקים בבעלות ערבית, החזרת מובטלים למעגל העבודה ויצירת מנהיגות עסקית; תנובה ערכה מיפוי צרכים בקרב מפעלים בצפון והובילה תהליך למידה בשטח; בנק הפועלים הקים צוות לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלויות וגם אגף כוח האדם בצה"ל החל לפעול במסגרת הפורום מתוך תפיסה שעוסקת במינוף יציאתו של החייל המשוחרר מצה"ל כמרכיב חשוב בהעצמת ערך השירות. בדגש על לוחמות ולוחמים בשירות קרבי, בהובלת התעשייה האווירית".
אבל כל זה הושק, כאמור, בקיץ שעבר. היסטוריה רחוקה במונחים של עידן קורונה. חצי שנה מאוחר יותר, כשאנשי הפורום הכלכלי חברתי שוקדים במרץ על תוכניות יישומיות ונערכים למפגש הבא בבית הנשיא, פרצה לחיינו אורחת מהמזרח ושינתה הכל.
"התגובה הראשונה שלנו הייתה שהכל יורד לטמיון", אומרת זינגר-דן. "אנחנו מנסים לייצר צדק חברתי וגיאוגרפי, ופתאום שוק התעסוקה משתנה בן לילה. אבל מיד היה לנו ברור שהתפקיד שלנו רק הולך ומתעצם".
בשלב הראשון הצטרף הפורום יחד עם 2 B בראשות יואל חשין (חבר בוועד המנהל של הפורום), לחמ"ל שהוקם על ידי פיקוד העורף על מנת לייצג את קולם של המעסיקים. "בכל רגע דרמטי בהיסטוריה, המעסיקים, אנשי התעשייה, החקלאים, הקבלנים והעצמאיים, היו הראשונים להתגייס ולשלם את המחיר", אומר דובי אמיתי, "כשהצטרפנו לחמ"ל זה היה צו 8. שירות המילואים במלחמה על הכלכלה הישראלית". "כפי שצפיתי" מוסיף חשין, "רוב הפניות עסקו בהיבטים הדיגיטליים. בבת אחת כל המשק נדרש לעבודה מרחוק, יש תחומים שבהם זה היה קל ומתבקש כמו בהייטק, אבל אחד האתגרים שהיו לפורום ולחלק גדול מהעסקים בישראל היה להביא את האפקטיביות ׳ההייטקיסטית׳ לכלל המרחב העסקי".
הפער הדיגיטלי שנחשף העלה תמונת מצב מדאיגה לפיה ב-200 אלף משקי בית שבהם ילדים אין מחשב או חיבור לאינטרנט. המצב חמור במיוחד כשמדובר בשבטים בחברה הישראלית. 50% מהילדים בחברה הערבית, 70% מהילדים בחברה החרדית ו-50% מהילדים עם צרכים מיוחדים אינם נגישים למחשב ולאינטרנט. נכון הדבר גם לגבי 260 אלף בדואים ובדואיות ולגבי 300 אלף קשישים המרותקים לבתיהם. גם בזירה העסקית המצב אינו מזהיר. 86% מהעסקים הקטנים אינם מקיימים מכירות ומסחר דיגיטלי. הסגר הראשון אילץ אותם לקבל החלטות מהירות – אם להתקיים במרחב הדיגיטלי או לחדול.
"מרגע שהגענו לתובנה שהפער הדיגיטלי והמקצועי יכול פשוט לחסל עסקים, מיקדנו את כל תשומת הלב בצמצומו ובהטמעת תהליכי עבודה חדשים הלקוחים מתרבות ההייטק הישראלית", אומר חשין. ארבעה מיזמים יצאו לדרך: מיזם "מתחשבים" שנועד להכשיר ולחלק מאה אלף מחשבים משומשים לילדים שאין להם מחשב; מיזם "מחוברים" של אינטל שנועד לסייע לקשישים לנהל שיחות וידאו בלחיצת כפתור; מיזם לרישות דיגיטלי של החברה הבדואית בהובלת הוט, מפעל הפיס והממשלה; ומיזם "העסק של כולנו" בהובלת פייסבוק שרתמה חברות סטארט-אפ ישראליות שפועלות בחו"ל, במטרה לייצר נוכחות דיגיטלית לאלפי עסקים קטנים ובינוניים שעד עתה לא פעלו ברשת ובמקביל לשלב סטודנטים וסטודנטיות בחברות הייטק בשיתוף התאחדות הסטודנטים וקרן שמש. "מתוך חצי מיליון עסקים בישראל", מדגישה זמיר, "90% הם עסקים קטנים ובינוניים שאחראים על 61% מהתעסוקה. כ-2 מיליון איש. אם לא נדאג שימשיכו להצליח גם בתקופת משבר, תהיה לזה השלכה על כלל החברה. קפיצת מדרגה דיגיטלית זה חמצן הישרדותי עבורם".
"הקורונה זיקקה את הייחוד של הפורום", מציינת זינגר-דן. "גוף שהוקם על ידי המגזר העסקי אבל פועל בחשיבה כלכלית- חברתית ובשיתוף המגזר הציבורי. על פניו אמור להיות קונפליקט אבל אין. יש אחריות משותפת, והבנה שהמציאות משתנה וזה התפקיד שלנו לתת מענה לחצי מיליון בעלי עסקים ולמאות אלפי העובדות והעובדים שלהם".
ואכן, שוק התעסוקה הוא האתגר המרכזי הבא של הפורום וליתר דיוק, היכולת להתאים את המציאות התעסוקתית בישראל לצרכים הממשיים של השנים הבאות ולמגמות עולמיות. על פי המחקרים העדכניים פוטנציאל הצמיחה נמצא בעיקר בתחומי הדיגיטל, תשתיות, רפואה ורווחה, חקלאות ותעשייה מקומית. ענפים אחרים לעומת זאת, עשויים להיעלם מהעולם בשנים הקרובות.
"אחד הפתרונות הנכונים שאנחנו מאוד מאמינים בפוטנציאל שלו הוא הקמת מנהלת מעסיקים לאומית", מסבירה זינגר-דן. "המטרה היא לעשות חישוב מסלול מחדש לעולם התעסוקה. להבין בזמן אמת את הצרכים של המעסיקים ולאפיין מחדש את המקצועות המבוקשים, את הכישורים והמיומנויות, וכמובן את תכניות ההכשרה שיהיו סוף כל סוף מותאמות לשוק התעסוקה".
על הפרק עומדים רעיונות ראשוניים ליצירת מודל שמפנה חיילים משוחררים למסלולי הכשרה מותאמים להשתלבות בחברות ענק דוגמת התעשייה האווירית או להשתלב בעולמות הטכנולוגיה וההייטק.
אמיתי: "צריך ליישר קו עם הכלכלות החזקות בעולם ולהבין שפתרונות תעסוקה לדור הצעיר משליכים על המשק שנים קדימה. אין תעסוקה בלי מעסיקים. אנחנו מבינים לאן השוק זורם ואיפה נכון להשקיע את ההון האנושי. כשמתגברים על תפיסות ישנות וחשש משינוי, מגלים שזו הדרך הנכונה ושככה בדיוק ייראה העתיד המקצועי בישראל. שילוב הכוחות שלנו מאפשר לבנות חברה חזקה וכלכלה איתנה
