לאחר שד"ר להבית אקרמן סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב ואת ההתמחות ברפואת עור בבית החולים בילינסון, היא הרגישה שהיא רוצה לשלב יצירתיות בעיסוקה ברפואה. מכיוון שזו לא בהכרח קיימת בכל תחום רפואי, נפל הפור על רפואה אסתטית. אז, לפני כמעט 20 שנה, המודעות לתחום הייתה מועטה והוא כמעט ולא נלמד במסגרת לימודי הרפואה. ד"ר אקרמן הפשילה שרוולים, השלימה את החסר ופנתה לעבוד במרפאות שונות, ביניהן יחידת הלייזר בבית החולים השרון. אחרי זמן מה הבינה שהיא רוצה לעשות את הדברים בדרך שלה. כך, במקביל לעבודתה הציבורית בשירותי בריאות כללית, הוקמה רשת של שלוש קליניקות פרטיות בהן היא וצוותה עוסקים ברפואת עור אסתטית ומציעים שלל טיפולים אסתטיים לא פולשניים ולא ניתוחיים. "מתחום שהיה בחיתוליו הוא הפך לכזה הנגיש לכל חלקי האוכלוסייה, כל הגילים וכל המגזרים. כל הזמן צריך ללמוד ולהשתפשף בו וגם לבוא עם ראש פתוח - כי אחרת אי אפשר להתקדם", היא אומרת.
כהמחשה לצורך ולתשוקה ללימוד המתמיד מספרת ד"ר אקרמן על בניית תוכנית העשרה ייחודית לרופאי עור עליה היא עמלה בימים אלו. "קולגות שלי ואני הגענו למסקנה שאין בעצם דרך טובה מספיק ללמוד את התחום הזה. אז הרמנו יוזמה ובנינו תוכנית מאפס, שמטרתה ללמד אותו בצורה רצינית ומעמיקה. זה כרוך בלוגיסטיקה רבה, כאב ראש אחד גדול, אבל זה חשוב".
"זהו מקצוע בו כל הזמן צריך לזכור שנותנים טיפול רפואי יחד עם שירות. אלה שמגיעים אליך הם לא רק פציינטים, הם גם לקוחות. זו לא רפואת חובה, אלא סוג של רפואת פנאי, למי שמעוניין, לא Must, אלא יותר לייף-סטייל. מכך נגזר צורך ניכר בשיווק והתמודדות עם תחרות, כולל עם גופים שאינם בהכרח מחויבים לחוקי האתיקה הרפואית כמוני - מה שלצערי די נפוץ בתחום. כמובן שגם הנושא הכלכלי מאתגר - אני כבר לא רופאה שכירה שצריכה להיות אחראית רק על הפן המקצועי. עליי לנהל עסק בצורה הנכונה. האחריות רבה, כי העסק מפרנס 15 משפחות ועוד אין ספור קבלני משנה. רואה החשבון שלי כל הזמן אומר שלנהל את רשת הקליניקות שלי זה כמו לנהל סופר: יש כל כך הרבה סחורה וציוד. אין מחסור גם בתחרות ובלחצים, כשמנגד חובה לשמור על מקצוענות ורלבנטיות. זו אופרציה מורכבת מאוד".
"פעם היה מדובר במקצוע גברי יותר, אבל כבר כשלמדתי רפואה כ-50% מהלומדים לצדי היו נשים. רפואת עור בפרט היא תחום מלא בנשים. אסתטיקה - עוד יותר. קשיים צצו מהמקום הפונקציונלי: הרי האישה היא זו שיולדת ובעקבות כך זקוקה לחופשת לידה. מסורתית, נשים נתפסות כמגדלות המשפחה ומצפים מהן ולא מגברים לעצור הכל כדי ללכת להוציא את הילדים מהגן. הקולגות הגברים שלי נוסעים כל הזמן לחו"ל להרצאות ולכנסים, בעוד שלי חשוב להיות בבית עבור ילדיי ואם אני עוזבת אותם - יש לי ייסורי מצפון. תמיד היה חשוב לי להיות מעורבת בכל פרט ושלב ובחייהם. אני חושבת שחלק גדול מהנשים הקרייריסטיות חוות את הדילמה והחיבוטים בין הנסיקה המקצועית לנוכחות בחיי היומיום של הילדים. לצערי, אין לי פתרון קסם לכך. המצב אמנם לא זה שהיה לפני 20-30 שנה אבל בפועל עדיין האישה נתפסת כזו שצריכה לעשות את הג’אגלינג המטורף בין בית לקריירה. מאז ומתמיד הלו"ז של הקליניקות נקבע אצלי לפי ההסעות לחוגים. אין מסיבה בגן שפספסתי. בן זוגי הוא שותף מלא לדרך. איתו גידלתי ארבעה ילדים ובניתי עסק. זה לא היה יכול לקרות בלעדיו. היינו זוג צעיר עם משכורת של איש קבע והוא נתן לי את הגב והאמונה הדרושים כדי להתקדם ולהתפתח".
ד"ר אקרמן מזהה את שורשיי יזמותה בבית בו גדלה, "בית שמאוד דוחף קדימה", לדבריה. "סבתא שלי הייתה ניצולת שואה. היא הייתה פעילה בפרטיזנים והבריחה יהודים. כשהגיעה לישראל הקימה משפחה מאפס ובנתה קריירה עשרות שנים לפני שקריירה לאישה הייתה דבר מובן מאליו. אמא שלי עשתה דוקטורט תוך כדי גידול ארבעה ילדים. האימרה שלה היא שהכל אפשרי - אבל לכל דבר יש מחיר ולכן על כל אחד לעשות את שיקוליו. כך שגדלתי בבית הדוגל בשוויון ומעודד אותך לא לוותר לעצמך. אולי לכן אני לוקחת על עצמי הרבה כל כך. עבדתי קשה מאוד במשך 15 שנה והגעתי לנקודה שאני מרוצה ממנה. מצד אחד אני רוצה להמשיך להרגיש שאני בעשייה, בהתמקצעות ובהגשמה עצמית וכל הזמן להשתפר בפן המקצועי, אך מצד שני אני מרגישה צורך להגיד לעצמי: אוקיי, לא צריך כל הזמן לרוץ, צריך גם לדעת להרפות. כן חשוב לי להשקיע יותר בעשייה ציבורית. לכן בתקופה האחרונה אני גם עוסקת בפרויקטים של הנגשת רפואת עור לקהילה".
"ברור. אם להכליל - נשים מנהלות הרבה יותר טוב. אני מאמינה שאם נשים היו מנהלות את העולם הוא היה נראה יותר טוב, עם פחות אגו ויותר רגישות. אני אוהבת נשים, מסתדרת איתן, יודעת לדבר איתן ורוב העבודה שלי היא איתן - בין אם כמטופלות או כעובדות. לנשים יש אינטואיציה ורוך, משהו בקטע הבינאישי. אישה באופן כללי היא יצור יותר מתוחכם מגבר. היא מסוגלת לעשות יותר דברים ביחד. בדרך כלל יש לה פחות אגו מגבר, ובניהול חשוב לא לעבוד עם האגו. כשצריך - לדעת להגיד לצד השני שהוא צדק ואתה טעית".
_____________________________
ד"ר להבית אקרמן - יו"ר החברה הישראלית לכירורגיה דרמטולוגית
תפקיד: מומחית לרפואת עור ובעלים של רשת קליניקות לרפואת עור אסתטית
גיל: 52.
מצב משפחתי: נשואה + 4.
מקום מגורים: גבעת שמואל.
השכלה: ד"ר ברפואת עור.
תחביבים: טיולים משפחתיים, ספורט.
מוטו ניהולי: לבד מגיעים מהר, יחד מגיעים רחוק.
אישה מעוררת השראה: כל אישה שמתעוררת בבוקר, מארגנת ילדים ויוצאת לעוד יום של ג’אגלינג מטורף בין בית, עבודה זוגיות וכדומה היא מבחינתי אישה מעוררת השראה.
