בעולם הפילנתרופיה כבר הבינו שזה חשוב וחיוני לתרום כסף, אבל אם רוצים באמת להשפיע לא מספיק רק לתת את הכסף, אלא צריך להכיר היטב את השטח ולהבין לאן בדיוק נותנים אותו ואיך הוא משפיע.
זו הסיבה שלפני כארבע שנים הקימה קרן אדמונד דה-רוטשילד את הזרוע הביצועית-חברתית שותפויות רוטשילד. "המטרה שלנו, במשפט אחד, היא פיתוח מנהיגות צעירה ומגוונת בפריפריה", מגדירה ענת נחמיה-לביא שעומדת בראש הארגון בשנה וחצי האחרונות. "אנחנו מממשים ייעוד זה על ידי הפעלת תוכניות מנהיגות בפריסה ארצית, שבוגריהן מיועדים להגיע לעמדות השפעה בחברה ובכלכלה מתוך תפישה של צמצום פערים".
איך בונים מנהיג חברתי מהפריפריה?
"מודל הפעילות שלנו מבוסס על רצף של תכניות מנהיגות", מתארת נחמיה-לביא. "התוכנית הצעירה שלנו 'קו הזינוק', מאתרת ומכשירה צעירות וצעירים בגילאי 15 ומלווה אותן לאורך עשר שנים עד גיל 25. במסגרת תוכנית זו, בני הנוער מקיימים מפגשים שבועיים, וחמש פעמים בשנה יוצאים לסמינר שטח מרוכז בן שלושה עד חמישה ימים".
מה עושים במפגשים האלה?
"מפתחים תפישת מנהיגות בהדרגה ולעומק. בתחילה דנים במעגלי הזהות האישית, מקומית ואזורית. ובהמשך על אקטיביזם חברתי – הובלת תהליכים לחיזוק הפרירפיה, חיבור לקובעי מדיניות, השפעה ברמה הלאומית ועוד. מאז הוקמו תכניות הארגון יש כבר כ-1200 בוגרים, שעסקו ועוסקים בעשייה חברתית, יזמות ותפקידי הובלה, בקו הזינוק למשל, קמה קבוצה שהקימה יישובים קהילתיים בעוטף עזה, ובירושלים שני משתתפי תוכנית "שגרירי רוטשילד" הקימו את עמותת 'מתערבים' שעוסקת במניעת הטרדה מינית במרחב הציבורי".
איך מתקבלים לתוכניות שלכם?
"בקו הזינוק ומסאר, למשל, אנחנו מקבלים מבתי הספר המלצות על תלמידים שלדעתם יכולים להתאים לתוכנית והם עוברים אצלנו מערכי גיוס ומיון. כל קבוצה אצלנו מורכבת מכל הקהילות בחברה הישראלית – יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, חרדים, ויותר מ-95 אחוז מהמשתתפים הם מהפריפריה הגיאוגרפית או הסוציואקונומית. הפריסה שלנו היא רחבה מאוד, אנו פעילים בכ-70 ישובים בכל רחבי הארץ".
אחת מבוגרות תכניות הארגון שיר אלימלך (27) מבאר-שבע, סטודנטית בשנה הרביעית לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון וגם חברת מועצת העיר ברשימתו של ראש העירייה, רוביק דנילוביץ'. "ב-2008, כשהייתי בת 15, המחנך שלי המליץ עליי ועל עוד כמה תלמידים לתוכנית 'קו הזינוק'", היא משחזרת. "עברתי את המיונים שהיו קשוחים מאוד ונכנסתי לתוכנית שאני מגדירה אותה היום כמופלאה. היא לימדה אותי להתחבר למקום שבו גדלתי. אחותי הגדולה למשל עברה למרכז הארץ. גם רבות מהחברות שלי. גם לי בנערותי היה ברור, כשראיתי את האפשרויות שיש לבני דודיי במרכז הארץ, שאני גם אגור שם יום אחד. וזה בדיוק הסיפור של הפריפריה – עוזבים אותה לטובת העבודה וההזדמנויות במרכז. בקו הזינוק למדנו לחשוב – מה יקרה פה? מי ייקח אחריות על המקום הזה? זה לימד אותי לבחור לחיות כאן. לא מתוך פשרה אלא מתוך הבנה שזה הבית שלי. לפני הגיוס הלכתי לשנת שירות, אחרי הצבא יצאתי למשלחת הומניטרית באתיופיה, וכיום – למרות הלחץ העצום בלימודי הרפואה, במקום לעבוד אני מתנדבת כחברת מועצת עיר וכסגנית יו"ר ועדת הבריאות העירונית".
לכך בדיוק מובילות כל התוכניות שמפעילה שותפויות רוטשילד – לפיתוח תחושת האחריות והשליחות של המשתתפים בהן כלפי הקהילות שבהן הם חיים.
כיום, כסטודנטית, אלימלך משתתפת גם בתוכנית "שגרירי רוטשילד". "זו תוכנית מנהיגות מלגות בה משתתפים 300 סטודנטים מהפריפריה שלומדים לתואר ראשון בתשעה מוסדות לימוד אקדמיים", מסבירה נחמיה-לביא. "במקביל ללימודים, הם משתתפים במשך שלוש שנים בתוכנית מנהיגות חוץ-אקדמית שאנחנו מעבירים להם".
התוכנית הבאה ברצף נעשית בשיתוף עם המדינה (משרד הפנים ומשרד החינוך) ונקראת "צוערים לשלטון המקומי". "במסגרת התוכנית הצוערים לומדים במוסדות אקדמיים ללימודי תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, או תואר שני בתכנון אורבני בטכניון או תואר ראשון במכללת אורנים ובמקביל משתתפים בתוכנית הכשרה חוץ-אקדמית שמכוונת אותם לתפקידים משמעותיים ברשויות המקומיות", ממשיכה נחמיה-לביא. "בתום הלימודים הם משתלבים בתפקידים משמעותיים ברשויות המקומיות בפריפריה ובעצם, מהווים עתודה של הון אנושי מגוון ואיכותי לשלטון המקומי".
לדברי נחמיה-לביא, 30 אחוז מהמשתתפים בכלל התוכניות הם מהחברה הערבית. "תוכנית מיוחדת לחברה הערבית היא 'מסאר', שמשמעותה בערבית היא מסע, והיא מיועדת לצעירים ערבים בוגרי י"ב", היא מספרת בגאווה. "ראינו שבגלל הפערים, רבים מהם לא משתלבים באקדמיה ונושרים. התוכנית שלנו פרוסה לאורך שנה שבמהלכה הצעירים מקבלים כלים וליווי שמאפשרים להם להשתלב באקדמיה ובחברה הישראלית".
התפרצות מגפת הקורונה, על פי נחמיה-לביא, האירה עוד יותר את הצורך בפיתוח דור של מנהיגים. "לפני הקורונה, בניית מנהיגות צעירה נחשבה לפריווילגיה, למותרות. הגישה הייתה שחשוב יותר לטפל באוכלוסיות קצה. הקורונה הוכיחה כמה פיתוח המנהיגות הוא חיוני לחברה שלנו. כשפרצה המגפה והמשק ירד ל-15% פעילות, ב'שותפויות רוטשילד' לא רק שלא הפסקנו פעילות ולא הוצאנו עובדים לחל"ת, אלא התגייסנו מיידית לאינספור זירות סיוע. כמעט 700 מבוגרי ומשתתפי התוכניות שלנו נכנסו ליישובי הפריפריה והקימו בהם מוקדי חירום. מוקדים כאלה הוקמו ב-50 יישובים, 40 יהודיים ועשרה ערביים. התפקוד של המוקדים האלה היה קריטי לתושבים וזה מוכיח עד כמה חשוב לטפח את המנהיגות הצעירה והמקומית בשגרה, על מנת שהחברה הישראלית תקבל מענה בחירום.
למידע נוסף אודות תכניות שותפויות רוטשילד באתר
