לפני תשע שנים חוותה ילנה פרידמן את ההתקף הקשה ביותר שלה. היא הייתה בת 30, עם היסטוריה של אפילפסיה מגיל 12, חיה על תרופות שלא מצליחות למנוע את ההתקפים האפילפטיים הלא צפויים, אובדן ההכרה, הנפילות, והחבלות הרבות שספגה עקב כך כל שבוע, ולעיתים מספר פעמים בשבוע. “קיבלתי כמויות של כדורים שלא ממש עזרו, איבדתי את הזיכרון והריכוז, התקשיתי ללמוד ולעבוד ובכלל חששתי לצאת מהבית”, היא משחזרת, “באותו התקף אפילפסיה קשה הגעתי למיון של בילינסון, פשוט כי גרתי בפתח תקווה. פגשתי את ד”ר פליקס בנינגר, ומשהו ביחס ובגישה שלו תפס אותי. החלטתי לעבור לטיפול בבילינסון, וההחלטה הזאת שינתה את חיי”.
ד”ר בנינגר, מנהל המרפאה לאפילפסיה וסגן מנהל המחלקה לנוירולוגיה, ניסה כל דרך אפשרית כדי לעזור לילנה – מהעלאת מינון והחלפת תרופות ועד הפניה לניתוח VNS להשתלת קוצב וגאלי, ששיפר במעט את המצב אבל לא הפסיק את התקפי האפילפסיה. למרות שבדיקות קודמות הראו שלילנה אין מוקד אפילפטי מוחי ברור ועל כן אינה מועמדת לניתוח אפילפסיה, ד”ר בנינגר וד”ר עידית תמיר, מנהלת השירות לנוירוכירורגיה תפקודית ומנתחת אפילפסיה במחלקה הנוירוכירורגית בבילינסון, התעקשו ושלחו את ילנה לבירור מחדש של התקפי האפילפסיה. במסגרת הבירור שכלל בדיקות דימות חדשניות ווידאו EEG, ובהסתכלות מדוקדקת, נמצא המוקד המוחי להתקפים אצל ילנה. “עד אותו רגע המחשבה הייתה שאין מוקד אחד הגורם להתקפים של ילנה, ולכן הממצא הזה שינה את התמונה”, מסביר ד”ר בנינגר, “במוקד יחיד ניתן לטפל נקודתית, ולבצע הסרה של המוקד מבלי לפגוע ברקמת המוח הסמוכה. לאחר דיון המקרה בישיבת צוות האפילפסיה הצענו לילנה לעבור ניתוח להסרת המוקד האפילפטי אשר נותן סיכוי של 90% לריפוי מלא מהמחלה”.
באפריל 2020 ילנה נכנסה לניתוח ראש. “כולם שאלו אותי איך לא פחדתי, ועניתי שעם רופאים מקצוענים ומקסימים כאלה אני לא חוששת. הכרתי את ד”ר שגיא הרנוף וד”ר עידית תמיר הנוירוכירורגים, והאמנתי בהם”. כשילנה התעוררה מהניתוח סיפרו לה הרופאים שהמוקד האפילפטי שהוסר היה למעשה גידול מוחי, אשר נמצא שם שנים רבות אך לא אותר עד שטכנולוגיות הדימות החדשניות אפשרו זאת. חצי שנה אחרי, ילנה מעידה שמצבה מצוין. “ההתקפים פסקו לגמרי, אין יותר תופעות לוואי מהטיפול התרופתי שהופחת, ואני כבר לא יודעת מה זה אפילפסיה. אחרי 27 שנים של סבל, החיים שלי השתנו לגמרי”.
