צילום: לע"מ

יוחנן מאלי

צילום: לע"מ

משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

"אני קם כל בוקר עם תחושה שיש לי הזדמנות להפוך את מדינת ישראל למעט טובה יותר"

מנכ"ל משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יוחנן מאלי, התחיל את המלחמה כמנכ"ל עיריית בית שמש ועזב את השלטון המקומי לטובת חיזוק תושבי הנגב והגליל. בין החזרת תושבי קו העימות לבתיהם לבין הקמת מטה לאומי למשפחות המילואים, הוא מדבר על שירות ציבורי כעל שירות מילואים אזרחי בעל משמעות עצומה. "פקידות ממשלתית זה מקצוע", הוא אומר ומוכיח שהיא יכולה להיות גם שליחות

האתגר המרכזי שהציב לעצמו יוחנן מאלי, מנכ"ל משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, לאחר שבעה באוקטובר היה אחד: להחזיר את האמון במוסדות המדינה, שאבד אחרי המכה הקשה. את אמון התושבים, את אמון הרשויות המקומיות ואת אמון המנהיגות האזרחית. מאלי מדגיש כי בניית האמון מחדש היא תהליך שמחייב יכולת תגובה מהירה בשטח ולא הצהרות. "האמון התבטא בהעמדת משאבים זמינים וגמישים לרשויות המקומיות לצורכי ביטחון, חוסן וטיפול באוכלוסייה תוך כדי המלחמה בזמן קצר, עם גמישות מרבית. במקביל, משרד הנגב והגליל המשיך לשמש כגוף ביצוע פרויקטלי עבור הממשלה לקידום הנגב והגליל בכלל תחומי החיים, גם בתקופה שבה מרבית הגופים עסקו כמעט אך ורק במענה מיידי לחירום". "זה בא לידי ביטוי בין היתר בשיתוף הפעולה של המשרד עם ראשי הרשויות, שאפשר את חזרת התושבים בקריית שמונה לבתיהם לאחר הפסקת האש" הוא מסביר ונותן דוגמא: "עשינו זאת באמצעות שיפוץ מערכת החינוך ומוסדות הציבור בעשרות מיליוני שקלים, תוך שלושה חודשים בלבד". אבל מאלי לא עצר שם. כשזיהה שמשפחות משרתי המילואים מקבלות מענה דל בהשוואה למשרתים עצמם, למרות שהתמודדו עם המציאות הקשה שנכפתה עליהן, הקים את המטה הלאומי לטיפול במשפחות המילואים, גוף שמאגד מענים אזרחיים וממשלתיים ומייצר כתובת ממשלתית אחת ברשויות המקומיות. הוא מספר כי לאורך התקופה נדרש המשרד לתת מענה לאתגרים שהלכו והצטברו ובהם סיוע למפונים, הצטיידות חירום, פעילויות חוסן וליווי הרשויות המקומיות בקווי העימות. לצד הפעולות המיידיות, בנוסף, נעשו פעולות שנועדו לאפשר לרשויות להמשיך לתפקד בטווח הארוך. מבחינתו, היכולת לשלב בין ניהול החירום לבין בניית תשתית לצמיחה עתידית היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד.

צמיחה, גם בשעת חירום

על השאלה כיצד שמר על מורל הארגון בתוך אי-הוודאות של המלחמה, מאלי משיב בפשטות: "אני מתייחס לתפקיד כאל שירות מילואים אזרחי. תחושת השותפות העמוקה עם תושבי קו העימות מייצרת אחריות מתמדת לחפש ולמצוא עבורם פתרונות". במלחמה, הוא אומר, הצורך להפריד בין טפל לעיקר הופך חיוני במיוחד - להגדיר משימות יום-יומיות, לסגור מעגלי ביצוע מהירים, ולהתאים תכניות עבודה לצרכים השונים שעולים מדי יום. לדבריו, גם יחידות המטה במשרד הבינו היטב את המשמעות של עבודתן בתקופה הזאת. "אני מקפיד לשתף את העובדים, כולל יחידות המטה, בהשפעה האדירה שיש להם על העורף האזרחי במהלך המלחמה. "לא היה רגע במלחמה שבו הייתי צריך גורם מקצועי כלשהו והוא לא היה לצדי", הוא אומר. "אנשים עלו מהממ"ד לפגישות זום שקיימנו, למרות שהיו עם הילדים, התחברו לפגישות מתוך התמרון ברפיח - תחושת המחויבות איחדה את כולם סביב המטרה". לשותפות ולאחריות הזו יש כוח מניע בלתי רגיל". הוא מוסיף כי בזכות גמישות ומחויבות עמוקה של העובדים ניתן היה לבצע התאמות מהירות, לשנות סדרי עדיפויות בזמן אמת ולשמור במקביל גם על חלקים משמעותיים מתכנית העבודה השנתית. גם בתוך המלחמה לא ויתר מאלי על הצמיחה. המשרד שבראשותו הקים לראשונה מרכזי חדשנות שימשכו חברות הייטק לנגב ולגליל, ופרויקט "מנועי צמיחה" המייצר הכנסות שוטפות לרשויות המקומיות מדי שנה. במקביל, קידם המשרד שיתופי פעולה עם הסוכנות היהודית, רשות החדשנות, ההייטק הישראלי, ומועצת הקהילות המשימתיות, במטרה לעודד צמיחה דמוגרפית ופיתוח כלכלי בפריפריה. המשרד גם מוביל החלטות ממשלה בתחומים שונים ובהיקפים של מאות מיליוני שקלים, ובהם קצרין והגולן, קריית שמונה, שלומי, מטולה, באר שבע, עוטף עזה ועוד.

עבודה - בלי יח"צ ופרסום

על הקשר בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי הוא מדבר בבהירות: "למזלי הרב זכיתי לעבוד עם שר שרואה לנגד עיניו את טובת התושבים בלבד ומחובר לשטח ולמנהיגות האזרחית באופן שלא ראיתי כמותו (שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף). הקונפליקט היחיד שהיה בינינו קרה כשהשר רצה לפעמים לראות את התהליכים קורים מהר יותר. לאורך המלחמה לא עשינו בכלל יח"צ או פרסום - התמקדנו בעבודה, בשיתופי פעולה עם כלל הגורמים, ללא קשר לשיוך הפוליטי שלהם, ורואים את התוצאה באמון הגדול שהמשרד מקבל". כשהוא מתבקש להשיא עצה למנכ"ל שייכנס לתפקידו במשרד ממשלתי מחר בבוקר יש לו מסר אחד: "פקידות ממשלתית זה מקצוע. חייבים להבין את כל הצנרת ואת כל התהליכים - אבל הכי חשוב לא להוריד לרגע את העיניים מהכדור. תמיד לזכור את המטרות ואת הערכים שלשמם הגעת לתפקיד". הוא מוסיף כי חשוב "ללמוד להבין לעומק את נקודת המבט של שחקני הווטו בממשלה ולייצר שיתופי פעולה רבים ככל האפשר". ומה הוא עצמו רוצה שייאמר עליו לכשיסיים את תפקידו במשרד? "הייתי רוצה שראשי הרשויות יגידו שהייתי איתם ולצדם בשעות הקשות, וזכיתי להיות שותף שלהם גם בצמיחה ובפיתוח לאחר המלחמה". הוא עוצר רגע ומוסיף: "אני קם כל בוקר עם תחושה שיש לי הזדמנות להפוך את מדינת ישראל למעט טובה יותר. הייתי מאושר אם עוד חמש שנים אתעורר עדיין עם אותה תחושה".

____________________________

מוגש מטעם ברנדי

רוצים להוזיל את ההחזרים החודשיים שלכם?
לבדיקת זכאות השאירו פרטים

שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.
יש לכם רעיון למגזין משלכם? צרו קשר