מאיה שרן הגיעה לעולם הפרסום די במקרה. היא למדה תסריטאות בניו יורק וכתבה מערכונים עבור תוכניות בערוץ 2 של פעם. גם כשפנתה לעשות תואר לא בחרה בתקשורת שיווקית אלא דווקא בפילוסופיה ויחסים בינלאומיים (“אבא שלי אמר לי שעדיף שאלמד את מה שבא לי ללמוד ולא את מה שבא לי לעבוד בו”, היא מסבירה). המסלול של שרן השתנה כשנתקלה בקופירייטר שסיפר בהתלהבות על עבודתו.
"פתאום חשבתי לעצמי: 'מעניין אם זה משהו שאני יכולה להתלהב ממנו'", היא נזכרת. "בזמנו קורס קופירייטינג לא היה כמו היום - שכל מי שרוצה וכותב נחמד גם מתקבל. היה רק את המוסד של תרצה גרנות. מאות אנשים התמודדו על כניסה בכל מחזור והיא קיבלה גג 15 מהם. דווקא הסינון הדק הזה התאים לי, מכיוון שכמי שלא הייתה סגורה על הכיוון חשבתי לעצמי שאם היא תקבל אותי משמע שיש לי פוטנציאל ואם לא - אז אדע שלא".
גרנות קיבלה את שרן לקורס והיא בלטה שם מיד. עוד במהלך הלימודים מרצים חיצוניים מתעשיית הפרסום שהגיעו להרצות בקורס שמו לב אליה וזימנו אותה לראיונות עבודה. היא בחרה להתחיל את הקריירה הפרסומאית שלה במשרד "ברוקנר-נטע-יער" שאמנם לא היה גדול, אך התאים לשרן כי כך התאפשר לה לקבל הזדמנויות שקופירייטרים מתחילים לא מקבלים במשרדים גדולים. משם עברה ל'גלר-נסיס', בו התקדמה במהירות לתפקיד מנהלת הקריאייטיב ועבדה מול לקוחות מובילים במשך. הצעה לעשות תפקיד דומה ב'יהושע TBWA' שוב העבירה אותה מקום והקידום לתפקיד סמנכ"לית הקריאייטיב של המשרד השאיר אותה בו למשך שבע שנים.
כיום שרן היא שותפה במשרד D-Say וסמנכ"לית הקריאייטיב שלו. היא אחראית על כל התוצרים הקריאייטיבים של המשרד בכל המדיות בו פועל. הפיכתה לשותפה הביא אותה לעסוק בתחומי ניהול בהם לא נגעה עד אז: כספים, רכש מדיה, מדיניות ואסטרטגיה עסקית. "פתאום אני נדרשת להחליט במה להשקיע ואם לפתח תחומים חדשים ולהקצות להם כסף. זה דורש ממני להיות סוג של אשת עסקים, משהו שלא נגעתי בו בעבר, בימים בהם המחשבה הניהולית שלי התמקדה בקריאייטיב".
"מאז הקורונה יש התמודדות קשה עם שימור כוח אדם. במקצוע הזה בסוף הכל אנשים, אין לנו מכונות וחומרי גלם אחרים, אנחנו לא תלויים בסחורות מחו"ל אלא בכוח אדם איכותי. לשמרו הפך למשימה דורשנית יותר, המצריכה להיות עם היד על הדופק כל הזמן, סביב כל עובד, להבין את צרכיו ולדעת מה באמת אנשים מחפשים. הרבה מעובדי הדור הצעיר של משרדי הפרסום מחפשים כיום לא רק את התוספת למשכורת או אישור לעוד חצי יום עבודה מהבית אלא תחושת משמעות וסיפוק, לראות שהדברים שלהם יוצאים החוצה ומקבלים תהודה".
"גם אני אוהבת את ההכרה, זה הכיף במקצוע הזה. קצת כמו עם שחקנים, אנשי קריאייטיב משתוקקים לראות את התגובות בחוץ לעשייה שלהם. נכון שאצלנו זה מסחרי יותר ולא רק אמנותי ושזה לא מספיק שאנשים יצחקו או יתרגשו, אלא גם יפעלו - אבל הפידבק המיידי על משהו שעשית זה כמו סם. אחרת אין הסבר לכך שאנשים שבאמת אוהבים לעסוק בתחום וממשיכים בו שנים למרות מיליון דברים שבכל מקצוע אחר היו דוחקים אותם החוצה. כשעושים מהלכים גדולים ורואים איך הם משפיעים בחוץ - איך אנשים מדברים עליהם, וכשזוכים עליהם בפרסים - ופרסום היא תעשייה שאוהבת להעניק לעצמה - יש תחושת הכרה וסיפוק".
"זה בעיקר מה אני לא עושה. החפצת נשים נראית לי לא רק לא הולמת אלא פשוט מיושנת. אני מאמינה שככל שזה תלוי בנו, הפרסומאים - וזה בהחלט תלוי בנו - יש לנהוג בעדינות עם הכוח שבידינו. לא מדובר רק בהימנעות מפרסומות מחפיצות. אם כותבים תסריט לפרסומת, אפשר שבמקום שחקן שמגלם מנכ”ל תופיע שחקנית שמגלמת מנכ”לית. כשעושים פרסומת לחומרי ניקוי או מצרכים לבישול - אפשר שהאבא יהיה זה שמנקה או מכין את ארוחת הערב. הנתינה הזו של המקום במרחב הציבורי שווה המון. אז זה לא שהייתי מפרגנת לעצמי הדלקת משואה על קידום נשים בישראל, אבל אני כן עושה את מה שנראה לי הגיוני לעשות עם הכוח שיש לי".
כששרן נשאלת על ניפוץ תקרות זכוכית בעולם בו היא פועלת, היא עונה: "הייתי רוצה שתכתוב סיפור קורע לב שיוציא אותי הלביאה הלוחמת שפרצה את הדרך לנשים שאחריה, אבל אני לא מרגישה שנתקלתי באיזושהי תקרת זכוכית או אפילו בשכר נמוך יותר מזה של גברים באותו התפקיד. המסלול שלי לא שונה מזה של גבר מצליח בתחום הפרסום. אך כן קיימת בעיה של מעט נשים בעמדות מפתח בתחום שאולי לחלק מהאנשים, בטח בדור של היום, קשה יותר להתמודד איתה".
"מתחילת הדרך הגדרתי גבולות מאוד ברורים עם עצמי ודאגתי לשדר לסביבה ולכל מנהל ששקל להעסיק אותי שאני לא הולכת למסור את חיי לתפקיד. בגלל זה אני ידועה כעוף מוזר בתעשייה, אבל זה הצליח - כי בחנו אותי על התוצר".
"תרצה גרנות. הקסם שלה החדיר המון קסם למקצוע הזה. גם כל המנהלים שעבדתי איתם לאורך הדרך היוו השראה, אם בפן אישי ואם במקצועי".
"אני שואפת תמיד להיות במקום בו אני מרגישה שיש לי השפעה על דברים שאני טובה בהם, בין אם זה ימשיך להיות בפרסום ובין אם לא. יכול להיות שזה יסטה לכל מיני כיוונים מעניינים, זה הדבר היפה בחלומות".
__________________________
מאיה שרן, שותפה וסמנכ"לית הקריאייטיב ב-D-Say
גיל: 43+
מצב משפחתי: נשואה + 1
מקום מגורים: גבעתיים.
השכלה: תואר ראשון בפילוסופיה וביחסים בינלאומיים.
תחביבים: ספורט, טיולים.
מוטו ניהולי: כדאי לשים לב שאת מנמיכה ציפיות אבל לא סטנדרטים.
נשים מעוררות השראה: מריל סטריפ וראש ממשלת פינלנד סאנה מרין.
