את הספורט אוהבת מירי נבו עוד משחר ילדותה, מהרגליים. היא הייתה אלופת ישראל בהתעמלות אומנותית ומאמנת כושר גופני, ואף למדה לתואר ראשון בחינוך גופני. את אהבתה הזו לספורט החליטה לשלב עם אהבתה לעולם התקשורת.
את הקריירה הטלוויזיונית שלה היא החלה בטלוויזיה "החינוכית", בהגשת התוכנית רואים 6/6 עם יאיר ניצני, ארז טל, מרב מיכאלי, ורון לבנטל, ובהמשך הגישה את תוכנית המוזיקה קול הרוק בערוץ 22.
מזה כשני עשורים שאלי אילדיס והיא מגישים את המהדורה המרכזית של ״חדשות הספורט״, היא מגישת ״המשחק המרכזי״ בליגת העל בכדורגל, ואפילו מוצאת זמן ללימודים: סטודנטית לתואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א.
מתחילת דרכה בערוץ הספורט שידרה את הענפים האולימפיים - התעמלות, אתלטיקה, שחייה, ג’ודו, שיט ועוד וכן כדורעף וכדורגל. במקביל הייתה שדרנית קווים בכדורגל ובכדורסל.
היא הובילה יצירה של סרטים דוקומנטריים, בין השאר על יעל ארד ואייל ברקוביץ, והיא מגישה אולפנים של שלל אירועי ספורט גדולים מענפים שונים ואת המגזין האולימפי.
במהלך השנים העסוקות האלה היא הייתה האישה הראשונה ששידרה תחרות ספורט בשידור חי בטלוויזיה, באולימפיאדת לונדון 2012 הייתה לאישה הראשונה ששידרה מהמשחקים האולימפיים.
כששידרה את אליפות העולם באתלטיקה 2017 הייתה שם האישה היחידה בתפקיד השדרנית מבין כ-170 מדינות.
עבור ערוץ הספורט היא שידרה מהמשחקים האולימפיים בריו ובטוקיו את ענפי הג’ודו וההתעמלות האומנותית, והייתה שליחת "חדשות הספורט" מאולימפיאדת סידני 2000 ועד טוקיו 2020.
במקביל לעבודתה בערוץ הספורט עסקה בעבודה טלוויזיונית בערוצים נוספים, הגשת תוכניות אקטואליה, הנחיית טקס הפתיחה של המכביה והובלת פרויקטים דוקומנטריים, "חדשות מהעבר" בחינוכית ו"ההחלטה" ערוץ 13.
"בתפקידי בערוץ הספורט, מעבר כמובן למה שרואים או שומעים על המסך, מוטלת עלי האחריות להגיע מוכנה לשידורים ולשלוט בחומר, כלומר להגיע עם הבנה מקצועית בכל הענפים אותם אני משדרת, כולל היכרות עם הספורטאים, עם החוזקה של כל ענף, עם הטקטיקה, האלמנטים הפיזיולוגיים, וכמובן שליטה בכל המתרחש חדשותית בעולם הספורט בארץ ובעולם. התפקידים דורשים עבודת התעדכנות והעמקה יומיומית".
כאשר נשאלת נבו על הקשיים בהם נתקלה בשל היותה אישה בעולם כה גברי ועל תקרות הזכוכית בהן נתקלה, היא אומרת: "כאחת הנשים הראשונות בתקשורת הספורט האתגרים הגדולים ביותר איתם התמודדתי היו התפיסות החברתיות של הקהל הרחב, של מאמנים וספורטאים ולעתים גם קולגות. הנוכחות שלי כאישה בסביבה מקצועית שהיא ברובה גברית הייתה עבורם חריגה וגררה איתה לא מעט הרמות גבה, ופקפוק ביכולותיי המקצועיות והבנתי בספורט. במקביל עבדתי קשה להוכיח את עצמי פנים ערוצית כדי לקבל הזדמנות לתפקידים בתוך תקשורת הספורט שנשים לא לקחו בהם חלק לפני. תקרות הזכוכית היו לאורך כל הדרך, למשל בזמנו כש’חדשות הספורט’ עלתה לאוויר בעונה הראשונה לא קיבלתי את תפקיד המגישה, למרות שכבר הייתי בערוץ הספורט כבר חמש שנים, מהחשש מצד ההנהלה דאז שלקהל יהיה קשה לקבל אישה בתפקיד. היום לשמחתי יש הרבה נשים על המסך שלנו בערוץ הספורט, אבל יחד עם זה אולי תופתעו לשמוע, גם היום יש אנשים שקשה להם לקבל נוכחות נשית בתקשורת הספורט ועדיין יש כאלה ששואלים אותי אם אני באמת אוהבת את זה…".
"ניסיוני לימד אותי שנוכחות נשית בתפקידים ניהוליים ובכלל בתפקידים בהם נשים הן מיעוט - גורמת לכך שעוד נשים רואות את הדוגמא הקיימת, מבינות שזה אפשרי, וחותרות לשם בכל הכוח עם הרבה ביטחון. במבט לאחור אני יודעת שהנוכחות שלי על המסך של ערוץ הספורט נתנה לגיטימציה לנערות שצפו - לראות בתפקיד הזה משהו שאפשר להגיע אליו, שלגיטימי לרצות אותו, לעבוד בו ולהתפרנס ממנו. נשים שנמצאות בעמדות מפתח צריכות לעשות ככל שביכולתן כדי לפתוח את הדלת לנשים נוספות. בנוסף, כל מי שרוצה תפקיד מסוים לא צריכה לחשוש, גם אם מדובר בתפקיד שאין בו נשים רבות, אלא להשקיע בעצמה מקצועית, להביא איתה יכולות גבוהות שיראו את המסוגלות שלה ולא להסס להציע את עצמה לתפקיד או לבקש את השכר ההולם. אנחנו הנשים צריכות להשמיע את קולנו, לא להסס לדרוש את שמגיע לנו, ולא לפחד לשאוף כמה שיותר גבוה, כל אחת וחלומותיה, ולתמוך זו בזו".
"מדי יום אני נדרשת להתמודד עם שאלת האיזון בין הבית, העבודה והלימודים באוניברסיטה, החיים הם כל הזמן בכמה חזיתות. אני מרגישה שהקריירה שלי ממלאת אותי שמחה, אנרגיה, עניין - וככזאת היא מביאה אותי אדם שמח הביתה. הילד, והבנות אצלי בבית רואים אותי משקיעה, עובדת, יצרנית ועצמאית - ואלה מסרים חשובים ודוגמא אישית משמעותית בעיני. אבל שיהיה ברור - אני קודם כל ולפני הכל אימא, והצרכים של המשפחה שלי הם מעל להכל. זה כל הזמן משחק של איזון עדין בין כל העולמות. זה יכול להיות מעייף, לעתים סוחט, אבל לא הייתי מוותרת על אף אחד מהם כי כל אחד מהם מעניק לי אושר עצום".
"אבא שלי ז"ל, שתמיד אמר לי ולאחיותי (אנחנו רק בנות) שאנחנו שוות לגברים, ושאין דבר שגבר יכול לעשות ואנחנו לא. פמיניסט אמיתי, איש עשייה בעצמו, שהמקצוענות, הידענות והחתירה שלו למצוינות הם משהו שהערצתי והיוו עבורי דוגמא מאז ומתמיד".
"יש לי חלומות רבים לעתיד, חלקם קשורים לקריירה הטלוויזיונית שלי, חלקם בקריירה האקדמית שלי, אבל מעבר לגבולות הגזרה שלי - אני חולמת ומייחלת לשוויון הזדמנויות אמיתי עבור הבנות שלנו בבית, והנשים כולן".
________________________
מירי נבו - שדרנית ערוץ הספורט
מגישת המהדורה המרכזית של חדשות הספורט, ומגישת "המשחק המרכזי" בליגת העל בכדורגל. סטודנטית לתואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת״א.
גיל: 55
מצב משפחתי: נשואה + 1
מקום מגורים: מרכז הארץ.
השכלה: תואר ראשון בחנ"ג, וסטודנטית לתואר שני ב"פיזיולוגיה של המאמץ" בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א.
תחביבים: סקיפרית, טיפול בבעלי חיים, מוזיקה ואוהבת מאוד לעסוק בפעילות גופנית.
מוטו: ניהול עצמי - השקעה בידע תמיד משתלמת, ותמיד ליזום בעצמך את הצעד הבא שלך כדי להגשים שאיפות.
אישה מעוררת השראה: יעל ארד, המדליסטית האולימפית הראשונה של ישראל ויו"ר הועד האולימפי של ישראל.
