אלינור, בת 25, ילדה תינוקת מקסימה בשבוע 37 בניתוח קיסרי דחוף, בגלל עליית לחץ דם שגרמה לרעלת היריון.
טניה, בת 54 עם משקל עודף וסוכרת גבולית, שלוש שנים לאחר הפסקת המחזור, סובלת מאוד מגלי חום אבל חוששת מטיפול הורמונלי כי שמעה שהוא מסוכן ללב ואמה עברה התקף לב בגיל שישים.
יעל, בת 61, עם כולסטרול גבוה ולא מטופל, הגיעה למיון עם כאבים בחזה, המדדים שלה הראו התקף לב אולם בצנתור לא נמצא דבר והיא שוחררה עם המלצה למעקב. היא חרדה מאוד, מסרבת לקחת תרופות ונמנעת אפילו מהליכה מחשש שיקרה לה משהו בלב.
השמות אומנם בדויים אבל אלינור, טניה ויעל מייצגות נשים אמיתיות, שלוש מתוך מאות שמופנות מדי שנה למרפאת לב האישה בבילינסון – מרפאה ייחודית המתמחה בקרדיולוגיה מגדרית. כל מקרה שונה, ולכולם אותו מכנה משותף: הצורך לתת מענה למצבים רפואיים האופייניים לנשים בשלבי חייהן השונים.
“כשמדברים על בריאות האישה, מתייחסים לרוב לבעיות כמו סרטן השד או סרטן צוואר הרחם”, אומרת ד”ר טלי (אביטל) פורטר, מנהלת מרפאת לב האישה וטיפול נמרץ ביניים לב. “לא כולם יודעים שהסיבה מספר אחת לתחלואה ותמותה בקרב נשים היא מחלות לב וכלי דם, שנתפסות בטעות כ’גבריות’. משפחת המחלות הזאת, שכוללת התקפי לב, שבץ מוחי וסיבוכי סוכרת, פוגעת בבריאותן של הנשים יותר מכל סוגי הסרטן גם יחד. כבר שנים שהספרות המקצועית מלאה בתלי-תילים של מאמרים על כך, בלי שיש מענה אמיתי בשטח. המרפאה שלנו היא הקצה היישומי של תחום הקרדיולוגיה המגדרית – קצה של קרחון שרובו עדיין תחת המים”.
מבחינת ד”ר פורטר, הטיפול הטוב ביותר בתחלואת לב וכלי דם הוא מניעה. היא מחזירה אותנו אל אותה אם צעירה שסבלה מרעלת היריון. “אלינור יושבת מולי ולא מבינה למה היא כאן, טוענת שהיא בסדר גמור, ואני שומעת משהו אחר: שהיא מעשנת, שיש לה הורים עם לחץ דם גבוה, שהיא לא מודעת לנזק של רעלת ההיריון. חלק משמעותי בהתערבות שלנו היא כניסה אל הלייף-סטייל של החולים. אני מדריכה אותה, מספרת שיתר לחץ דם לא מטופל לאחר ההיריון עלול להתפתח כעבור שנים ל’רוצח שקט’. מציעה לה כלים מניעתיים כמו הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית, ורק אחר כך טיפול תרופתי”.
היריון אכן משפיע על תחלואת לב?
“גם אישה בריאה, שסבלה בהיריון מיתר לחץ דם וסוכרת, תהיה בהמשך חייה בקבוצת סיכון לתחלואת לב. היריון הוא מבחן מאמץ, ואם נוצרה במהלכו בעיה מטבולית או וסקולרית, זה סימן שמשהו לא תקין. בשליה של אישה שעברה רעלת היריון רואים את אותם ממצאים כמו בהתקף לב. הרפואה שומרת על האישה ההרה כמו על אתרוג, ואחר כך ‘שוכחת’ ממנה. אנחנו פה כדי לשמור עליה גם בין ההריונות ואחריהם. מטופלות רבות מופנות אלינו על ידי הגינקולוגים ואנחנו עובדים עמם בשיתוף פעולה מלא”.
המקרה השני, של טניה בת ה-53, משקף תקופה משמעותית אחרת לאורך הציר ההורמונלי של חיי האישה – המנופאוזה (גיל המעבר). ד”ר פורטר: “בתקופה זו, לרוב בגיל 45 עד 55, נשים רבות חוות שינוי ניכר: רמת האסטרוגן יורדת, הפרמטרים המטבוליים משתנים, הכולסטרול והסוכר עולים. זו תקופה מרובת השלכות שכל אישה תגיע אליה, ושללא התייחסות נכונה יכולה לגרום לירידה בפריון העבודה, לפגיעה באיכות החיים – וגם לתחלואה קרדיו־וסקולרית מוגברת”.
התלונה העיקרית של טניה היא גלי חום קשים. “כאן חשוב לבדוק התאמה של טיפול הורמונלי, שעוזר מאוד לחלק מהנשים. אני מסבירה שיש נשים שקמו לתחייה עם לקיחת הורמונים, מבררת עם טניה מה גורמי הסיכון שלה, ומה עוד עשוי לעזור: התערבות פסיכולוגית, פעילות גופנית, סטטינים. באופן כללי, דיאלוג סביב תרופות מורכב יותר עם נשים מאשר מול גברים. אנחנו מתערבים בכל המישורים: דיאטנית, פסיכולוגית, טיפול באכילה רגשית, בחרדות ‑ כל מה שנדרש לצורך ה־Well-being תוך הפחתת הסיכון הקרדיו־וסקולרי. יש הרבה נשים במצבה של טניה, ולשמחתי לרובן הגדול אפשר לעזור”.
יעל (61), שהגיעה למיון עם סימני התקף לב שלא נראו בצנתור, היא מקרה מרתק בפני עצמו. אצל יעל אובחנה תופעה הנקראת סינדרום טקוצובו או “תסמונת הלב השבור” – מצב דרמטי הנראה כהתקף ומאופיין בהתנפחות חוד הלב. 90 אחוז מהמקרים הללו מתרחשים בנשים בתקופת המנופאוזה, ולרוב לא כאירוע חד פעמי. “יש לכך קשר ישיר להיבטים רגשיים רבי עוצמה כמו חרדות, סטרס כרוני, אובדן או פרידה טראומתית. הסימנים נראים כמו מחלת לב, ולמרות שהעורקים אינם סתומים זו תופעה מסכנת חיים. הלב והנפש קשורים מאוד זה לזה, אצל נשים יותר מגברים, ויש לכך קשר ברור לאירועי חיים מכוננים. משערים שיש קשר גם למצב ההורמונלי, אבל ההתערבות היא קודם כול פסיכולוגית ולכן אנו עובדים במרפאה עם פסיכולוגית צמודה”.
המקרה של יעל הוא נדיר יחסית, אבל אצל נשים רבות שמגיעות עם סימנים של התקף לב, הצנתור נראה נקי. “מחלת לב לא חסימתית נפוצה בנשים הרבה יותר מאשר בגברים”, מסבירה ד”ר פורטר, “רופאים רבים טועים באבחון אצל נשים כי הם מחפשים תסמינים שאופייניים לגברים, וקורה שנשים מאחרות להגיע לטיפול כי הסימנים אצלן לא טיפוסיים. זו אחת הסיבות ששיעור התמותה מתחת לגיל 55 תחת התקף לב גבוה יותר אצל נשים, למרות ששני שליש מהמאושפזים ביחידות טיפול נמרץ הם גברים”.
מה בעצם מייחד את מחלת הלב הנשית?
“בקרב נשים, שיעור התלונות הלא טיפוסיות גבוה מאוד. התמונה של אדם שרוכן קדימה ומחזיק את החזה, עם כאב ביד שמאל, היא ספציפית לגברים. בכל בית חולים מכירים סיפור על אישה עם עורק סתום, שהגיעה למיון באיחור רב כי קראה בגוגל שהסימן הוא כאב ביד שמאל, בעוד שהכאב שלה היה ביד ימין. הסימנים המתעתעים מהווים גורם סיכון, ולא פעם מקהים את החושים של הצוות. אצל גברים אנחנו מחפשים חסימה, מצנתרים, שמים סטנט ופתרנו את הבעיה – אבל אצל נשים לא פעם החסימה היא בכלי הדם הקטנים שלא נראים בצנתור. חשוב שנשים יידעו זאת, אבל גם שהקרדיולוגים לא ימהרו לשלוח אישה לטיפול נפשי כשמבחינתם הכול בסדר”.
מהם סימני התקף לב אופייניים לנשים?
“קוצר נשימה, כאבים בכל החזה והגב ולאו דווקא בזרוע שמאל, בחילות, סחרחורת ועייפות. חשוב לא רק לשים לב לתסמינים אלא להיבדק מעת לעת בבדיקה יזומה, במיוחד למי שמשתייכת לקבוצות הסיכון. בדיוק לשם כך הקמנו את מרפאת לב האישה, שמטפלת כיום באוכלוסייה גדולה של נשים שמגיעות אלינו מרחבי הארץ”.
מה חשוב לכל אישה לדעת?
“נשים רבות אינן מודעות למדדים הרפואיים שלהן ולכך שהן נכללות בקבוצת סיכון לתחלואה לבבית. היריון וגיל המעבר הן תחנות עתירות סיכון, ול־90 אחוז מהנשים יש לפחות גורם אחד המעמיד אותן בסיכון לפתח מחלת לב. המסר הוא פשוט: הכרת נתוני לחץ דם, כולסטרול וסוכר יסייעו לך לשמור על הלב שלך. חשוב לזכור שמניעה תמיד טובה יותר מטיפול, מה עוד שכשני שליש מהנשים שלוקות באופן פתאומי בהתקף לב לא חוו סימני מחלה קודמים”.
השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהפליה מגדרית. “ייתכן שכן, גם אם לא מודעת”, ד”ר פורטר משיבה. “מהספרות עולה שבמחלות לב עם תסמינים דומים, נשים מאובחנות מאוחר יותר מאשר גברים, ובמחלות כמו סוכרת, לחץ דם וכולסטרול, גברים מטופלים בצורה טובה יותר מנשים. נשים גם מקבלות המלצות לאורח חיים בריא פחות מאשר גברים – בעוד שכ־30 אחוז ממקרי התמותה בקרב נשים קשורים למחלות לב וכלי דם”.
האם נשים גם מתלוננות פחות?
“התלונות של נשים לגבי סימני התקף לב פחות ממוקדות בהשוואה לגברים. ייתכן שמדובר בעניין חברתי, וייתכן שקיימים הבדלים באופן עיבוד הכאב בין נשים לגברים. מה שברור הוא שבקרב נשים, הזמן שעובר עד ההגעה למיון ומהמיון עד לבדיקת לב, ארוך משמעותית מאשר אצל גברים באותו מצב, ואת זה חשוב לתקן. במרפאה שלנו אנו מנסים לבצע מניעה רחבה ככל האפשר בקרב נשים המצויות בקבוצות סיכון, באמצעות בירור לבבי מלא, בדיקות, המלצות לשינוי התנהגותי, הדרכה לזיהוי סימנים ובניית תוכנית טיפול לפי הצורך. אנו עובדים במודל ייחודי של מרפאה הוליסטית, רב מקצועית, ששמה את האישה במרכז השיח ומציבה מסביבה את כל המומחים”.
נשים צעירות לאחר היריון בסיכון (סוכרת הריונית, יתר לחץ דם הריוני, רעלת היריון): הסיכונים ללקות במחלת לב עולים פי 2 לאחר היריון בסיכון.
נשים בגיל המעבר (55-45) לאחר הפסקת המחזור, עם גורמי סיכון למחלות לב: בשלב זה, עקב השינויים ההורמונליים, הסיכון לתחלואה לבבית עולה פי 3.
נשים עם היסטוריה משפחתית של מחלת לב או עם כמה גורמי סיכון נוספים: סוכרת, עישון, שומנים בדם, השמנת יתר, יושבנות, יתר לחץ דם ודיכאון
