עמית, קצין ביחידה קרבית כבן 35, בריא ובכושר, העביר תדריך לחייליו בשירות מילואים, כאשר החברים זיהו אצלו חיוורון והזעה חריגים. שניים מהם, חובשים קרביים, חשדו שהוא עובר התקף לב והחליטו להזמין אמבולנס מבלי שירגיש. ממש עם הגעת האמבולנס עמית קיבל דום לב, התמוטט ועבר החייאה. בתוך דקות מקבלת ההודעה, הצוות הכונן בבילינסון כבר היה מוכן בחדר הצנתורים. פעולה מהירה לפתיחת העורק החסום באמצעות תומכן (סטנט) הצילה את חייו של עמית ומנעה פגיעה בשריר הלב.
מרינה הייתה בבית עם בעלה והילדים, וארזה בגדים לקראת יציאה לסוף שבוע משפחתי, כשלקתה בדום לב פתאומי. לקח כמה דקות עד שבעלה מצא אותה על רצפת חדר השינה. למרות שעברה החייאה מהירה, איש לא ידע לומר כמה זמן הייתה מחוסרת הכרה וללא דופק. ביחידה לטיפול נמרץ לב בבילינסון, מרינה טופלה בקירור הגוף ל־33 מעלות במשך כ־24 שעות, כדי להאט את תהליכי חילוף החומרים ולהפחית נזק מוחי שעלול לקרות בשל החזרת זרימת הדם והפרשה של חומרים מזיקים לתאי המוח. אחרי כיממה, הצוות החזיר את חום גופה של מרינה למצבו הרגיל והחל להעירה. המתח היה רב, האם תתעורר ובאיזה מצב נוירולוגי. למרבית השמחה, מרינה חזרה לעצמה באופן מלא. הבעיה שזוהתה אצלה הייתה עיבוי שריר הלב, היא טופלה בהשתלת קוצב-דפיברילטור ונמצאת במעקב קרדיולוגי הדוק.
עמית ומרינה הם שמות בדויים, אבל הסיפורים שלהם אמיתיים לחלוטין וקרו בבילינסון בחודשים האחרונים. אלו הם שניים מכ־20 אלף מקרי אוטם שריר הלב, המתרחשים מדי שנה בישראל. מדובר באחת מהדרמות הגדולות בעולם הרפואה ‑ אירוע לב פתאומי האחראי ל־15 אחוז ממקרי המוות בארץ. כ־50 ישראלים עוברים התקף לב בכל יום, וכ־20 מהם ימותו עוד לפני ההגעה לבית החולים. הבשורה הטובה היא שאחוזי התמותה מצויים בירידה מתמדת, וששיעור התמותה ממחלות לב בישראל הוא מהנמוכים ביותר בעולם.
במרכז רפואי גדול כמו בילינסון, מאות אנשי צוות ערוכים לתת מענה מהיר למקרים האלה, שבהם כל דקה יקרה: צוותי רפואת חירום וטיפול נמרץ לב, קרדיולוגים, מצנתרים ומנתחי לב, מומחי דימות, רופאים מרדימים ומערך שלם של צוותי סיעוד, חדרי ניתוח, טכנאים ועוד. את חוד החנית של המערך הזה, שמכוון כולו להצלת חיים, מובילות בבילינסון מקבוצת כללית שתי נשים עוצמתיות ‑ ד”ר קטיה אורבין, מנהלת המערך לטיפול נמרץ לב, וד”ר חנה וקנין־אסא, מנהלת מכון הצנתורים. שגרת העבודה שלהן מורכבת מפעולות הצלת חיים הירואיות, קבלת החלטות גורליות באפס זמן, הקפצות מהבית בשעות-לא-שעות ורגעי מתח ולחץ שבהם הן נדרשות לנהל באופן מיומן ורגוע מערכת מורכבת, שתכליתה אחת: להחזיר חיים ואיכות חיים לאנשים החווים את האירוע המטלטל בחייהם.
המקרים היותר דרמטיים ביחידה לטיפול נמרץ לב הם אותם חולים המגיעים אחרי החייאה, לרוב לאחר התקף לב חריף שגרם לדום לב, וכמובן – אם התמזל מזלם והדבר קרה במקום ציבורי או כשלא היו לבדם בבית. “זה תמיד מאתגר, כי למרות שמחזירים אדם מדום לב לחיים, מבחינתנו העבודה רק מתחילה מכיוון שסכנת החיים עדיין נמשכת”, אומרת ד”ר אורבין, “זה כמו מרוץ מכשולים שבו אנחנו צריכים להתמודד עם כל מיני אתגרים”.
דום לב יכול לנבוע מהתקף לב או מבעיות מבניות כמו מום מולד או נרכש, שלא היו ידועות קודם לכן. זה קורה פתאום באמצע החיים, לא רק בגיל המבוגר אלא גם אצל אנשים עובדים והורים לילדים קטנים, העוברים בבת אחת משגרה רגילה למלחמה על החיים. “זו טלטלה ענקית לכל המשפחה. הייתי עדה למקרים של אימהות שהתמוטטו בבית וילדיהן הזעיקו עזרה; או אישה בתחילת שנות השלושים שלה, שהתמוטטה מול בן זוגה בגלל בעיה לא מוכרת שגרמה לדום לב. הוא ביצע בה החייאה ראשונה והציל את חייה. זה קרה לפני כחודש, טיפלנו בה בקירור ולאחר מכן בהשתלת קוצב, ולפני שבוע היא באה לכאן להודות לנו. כל רגע כזה הוא סיפוק אדיר”.
חולים אחרי החייאה מגיעים לטיפול נמרץ לב כמעט יום ביומו. החייאות מתבצעות גם בשל הפרעות קצב או דום לב המתרחשים בזמן פעולות טיפוליות ובעת האשפוז. בטיפול נמרץ לב נלחמים על חיי המטופלים בשילוב של ניטור צמוד וטיפול אינטנסיבי, כשהמטרה היא למנוע הידרדרות לפני התרחשותה. משה (שם בדוי), בן 65, הגיע ליחידה של ד”ר אורבין אחרי החייאה שעבר עקב דום לב, כשמצבו ההמודינמי מעורר חשש: לחץ דם נמוך והפרעה קשה בפעולת הלב. “זהו מצב עם פוטנציאל להתאוששות, אבל אם מתחילה הידרדרות יכול להיווצר ‘כדור שלג’ שקשה לעצור. זיהינו זאת רגע לפני שאי הספיקה תחמיר ויחל תהליך שרשרת שסופו כשל מערכתי. העלינו את משה על מכשיר האקמו במטרה לאפשר ללב לנוח ולהחלים, ולאחר כמה ימים הוא התאושש לחלוטין וחזר לחיים רגילים עם תרופות ומעקב קרדיולוגי. אני נשארת בקשר הדוק עם הרבה מאוד מטופלים שעוברים אצלנו אשפוזים דרמטיים. אני מאפשרת לכולם ליצור איתי קשר בוואטסאפ ומעודדת אותם לפנות אלי בכל שאלה או בעיה על מנת שירגישו שיש להם למי לפנות. אנו חיים מדרמה לדרמה וזה הופך עבורנו לשגרה, אבל לא שוכחים לרגע שמאחורי כל מקרה יש אדם שעבר אירוע משנה חיים”.
כיום, כל מי שמגיע לבית החולים עם התקף לב עובר צנתור אבחנתי, וב־99 אחוז ממקרי החסימות בעורקים זהו הצנתור הטיפולי שמציל חיים וחוסך נכות בהתערבות פולשנית מינימלית. ישראל היא מעצמת צנתורים – במרכז הרפואי רבין לבדו מבצעים מדי שנה 4,500 צנתורים, 55 אחוז מהם טיפוליים ‑ אבל רק אישה אחת בארץ מנהלת יחידה לצנתורי לב. ד”ר חנה וקנין־אסא ביצעה עד כה אלפי צנתורים ומאות השתלות מסתמים בצנתור בעבודתה במערך הקרדיולוגי בבילינסון. “זהו תחום דינמי הגדוש בחידושים ובפעולות מאתגרות מדי יום. מטופל מגיע אלינו בסכנת חיים, ולאחר הצנתור אנו רואים תוצאה מיידית”.
במקצוע הזה אין הרבה נשים ‑ אולי בגלל שעות העבודה הרבות, אולי בשל הכוננויות וההקפצות למכון הצנתורים שפועל 24/7, ואולי גם בגלל שבתקופת ההיריון אסור להיכנס לחדר הצנתורים בשל הקרינה.
מקרה שכמעט ושינה לעשרות אנשי צוות את התוכניות לסופ”ש, קרה ממש לאחרונה בבילינסון עם אשפוזו של מטופל כבן 65 שסבל מבעיה חמורה במסתם האורטלי. בירור מיידי אבחן דלף חמור של המסתם והיצרות בינונית באחד העורקים. “זה קרה ביום חמישי אחר הצהריים. אנחנו מתכנסים לישיבה רב מקצועית דחופה, כי ברור שהחולה במצב מאוד לא יציב והוא לא יעבור את סוף השבוע אם לא יטופל במהירות”, מספרות הרופאות שניהלו במשותף את המקרה, “הצוות מחליט להחליף את המסתם שלו בגישה צנתורית. זה כבר קצה השבוע, וכל המערכת מתארגנת בתוך שעה אחת באופן יעיל להדהים: צריך לתאם מעכשיו לעכשיו צוות מרדימים, אנשי אקו לב, הזמנת מסתם מתאים מנציגי היצרן, לקבל ‘מודיעין’ איכותי ממומחי הדימות שבלעדיהם אנו לא מתחילים בפעולה – והכול קורה באפס זמן, כי החולה הולך ומידרדר מול עינינו. באותו ערב הוא מועבר לחדר הצנתורים מורדם ומונשם, אנחנו מצנתרים אותו מיידית ומשתילים לו מסתם ביולוגי ‑ פעולה שמחליפה ניתוח לב פתוח, ובמהלכה אנחנו מובילים וממקמים את המסתם החדש על ידי צנתר, הוא ‘תופס פיקוד’ ובתוך שניות מתחיל לעבוד ומחזיר את תפקוד הלב לתקינותו. למחרת בבוקר המטופל שלנו יושב נינוח בכורסה, מחייך ומודה לנו שהצלנו לו את החיים”.
כאילו שלא חסרות להם דרמות, השנה האחרונה הציבה בפני הצוותים הרפואיים במערך הלב אתגרים שלא הכירו. בימי הקורונה, חלק מהאנשים עם סימני התקף לב מגיעים באיחור בגלל חשש מהידבקות, והתוצאה היא מספר גבוה יותר של מקרים קשים שלא טופלו בזמן. מצד שני, כאשר מטופל החשוד כחולה קורונה שוכב על שולחן הצנתורים, זוהי התמודדות מסוג חדש. גם לאתגר הזה, הרופאות מצילות החיים בבילינסון וצוותיהן מוצאים מענה. “אין פה יום אחד ללא אתגרים חדשים, התלבטויות מקצועיות ופתרונות שאנחנו מתאימים באופן ייחודי לכל מטופל”, מסכמת ד”ר אורבין, וד”ר וקנין-אסא משלימה: “היכולת להציל חיים בכל יום היא סיפוק אדיר. זהו כוח המשיכה העיקרי של המקצוע שבחרנו”.
_____________________________
התקף לב לא עומד בפני עצמו ‑ לרוב הוא ביטוי לבעיות נסתרות רבות, החל מגורמי סיכון בריאותיים, דרך אורח חיים לא נכון ואי נטילת תרופות, וכלה במצבי סטרס רגשיים ונפשיים הנובעים מבעיות בבית, במשפחה, בעבודה ועוד. בנוסף, מאחורי כל מקרה יש סיפור חיים של מטופל ומשפחה, שחווים טלטלה ולעיתים גם טראומה.
הגישה של הצוות בבילינסון מאמינה לא רק בתיקון הבעיה בלב אלא בראייה הוליסטית, המשלבת רפואה מונעת ותמיכה במטופל בהיבטים פסיכו־סוציאליים, תפקודיים ועוד. על רקע זה נפתחה במערך הקרדיולוגי מרפאה רב־מקצועית לשורדי דום לב. “למחלימים רבים קשה לחזור לשגרה, חלקם סובלים מהפרעות בזיכרון, מירידה קלה בתפקוד מוטורי עדין, מחרדות ומדיכאון, מהפרעות בשינה ומבעיות במערכות יחסים”, אומרות ד”ר אורבין.
את המרפאה מרכז ד”ר אילן ריכטר, מתמחה במערך הלב, שמוסיף: “חשוב לנו לזהות את מכלול הבעיות ולהעניק טיפול רוחבי הרואה את האדם בשלמותו. אם לא נבין את הנסיבות שגרמו לאירוע המסוכן, אם לא נשקיע מספיק בשיקום המטופלים ‑ לא באמת השלמנו את הטיפול”.
