כבר 28 שנים שמנשה ניסים (85) חוגג יום הולדת פעמיים בשנה. ב־4.8.92, בעודו בן 57, עבר ניסים השתלת לב בעקבות קרדיומיופתיה ‑ מחלה שבה שריר הלב נחלש ומתקשה להזרים דם אל איברי הגוף. הוא מעיד שבאותה תקופה לא היה מסוגל לצעוד יותר מ-15 מטרים מבלי להתעייף. כך הפך ניסים למושתל הלב הוותיק בארץ ולאחד ממושתלי הלב הוותיקים בעולם כיום. ניסים ממשיך ליהנות מאיכות חיים טובה, ומדי שנה, ב-4 באוגוסט, מקפיד להתקשר לרופא שניתח אותו – פרופ’ דן ערבות, מנהל מערך ניתוחי לב וחזה בבילינסון – כדי להודות לו. “פרופ’ ערבות הוא לא רק הרופא שלי, הוא כמו אבא בשבילי”, אומר ניסים, ״הלב הזה כבר נמצא אצלי יותר זמן משהיה אצל הבחור שממנו קיבלתי אותו”.
היום המרגש ההוא החל את המסע להצלת חייהם של מאות ישראלים בזכות השתלות לב אנושי ומלאכותי. ניסיונות קודמים להשתלה שנעשו בישראל ובעולם נכשלו, בשל היעדר תרופות יעילות נגד דחייה של הלב על ידי הגוף. הידע והניסיון שהביא עמו פרופ’ ערבות מעבודתו בלונדון ובקיימברידג’ עם המומחה העולמי בתחום, פרופ’ סר מגדי יעקוב, אפשרו את תחילתו של עידן חדש ברפואה הישראלית. כיום מתבצעות השתלות לב בישראל בשני מרכזים רפואיים – בילינסון ושיבא – כ-10 בשנה בכל מרכז. בסך הכול, מאז שנת 1992, נעשו בבילינסון כ-250 השתלות לב אנושי, 850 השתלות ריאות ולב־ריאות וכ-200 השתלות של לב מלאכותי (LVAD), עם תוצאות ברמה העולמית הגבוהה.
השתלת לב היא הליך דרמטי ומורכב, ולא רק מבחינת הניתוח שאורכו יכול להגיע גם ל־12 שעות. צוות גדול של רופאים ואנשי מקצוע אחראי לביצוע ההכנות לניתוח, לבדיקת ההתאמה בין התורם למקבל, לטיפול בתרופות הנוגדות את דחיית הלב המושתל לאחר הניתוח, לשיקום ולמעקב אחר המטופל. חלון הזמן מהנצלת הלב של התורם ועד להשתלה עומד על פחות מארבע שעות. זהו פרק זמן קריטי: ההתראה לרוב קצרה, וההתנהלות מזכירה מבצע צבאי מורכב של ממש.
כ־90 אחוז מהמושתלים מגיעים לניתוח לאחר שכבר עברו השתלה קודמת של לב מלאכותי, כ”גשר” שיחזיק את החולה עד להשתלת הלב. “לא פשוט להפריד ולהוציא לב מלאכותי, שכבר נעטף ברקמת גוף אחרי שנים”, מסביר פרופ’ ערבות. “בשנים האחרונות יש שיפור גדול בתרופות למניעת דחייה של השתל על ידי מערכת החיסון של המקבל. כמעט ואין תמותה מהסיבה הזו בקרב המושתלים. הבעיה העיקרית היא זיהומים, אבל גם עליה אנחנו יודעים להתגבר. בסך הכול, אחוזי ההצלחה שלנו עומדים על 90־95 אחוז כמו במרכזים המובילים בעולם”.
לפני המצאת הלב המלאכותי, אחד מכל ארבעה חולים היה מת בהמתנה להשתלה. הלב המלאכותי מושתל כ”ממלא מקום” עד להשתלת לב, אבל בחלק מהמקרים – בעיקר בקרב חולים מבוגרים שאינם מתאימים להשתלה, או שאינם מעוניינים לעבור ניתוח נוסף – הוא הופך לטיפול קבוע. “בעיקרון, אפשר לעשות עם לב מלאכותי את מרבית הפעולות שאפשר לעשות עם לב רגיל, מלבד כניסה לים או לבריכה”, אומר ד”ר טוביה בן־גל, ראש היחידה לאי ספיקת לב ומעקב אחר מושתלי הלב במערך לקרדיולוגיה בבילינסון. “חשוב לדאוג שהסוללות יהיו טעונות במשך היום, להתחבר למקור חשמל מרכזי בלילה, וכמובן להגיע אלינו לביקורות באופן מסודר וקבוע. יש לנו מטופלים שמנהלים שגרת חיים רגילה עם לב מלאכותי כבר עשור ויותר לאחר ההשתלה”.
שימוש נוסף בלב המלאכותי, נדיר ביותר אך קיים, נעשה כדי לסייע ללב המקורי להחלים. צעיר בן 28 עבר ב־2012 בבילינסון השתלה של לב מלאכותי בשל דלקת בשריר הלב. שנתיים לאחר מכן, בניתוח ארוך ומורכב, הוסר המכשיר על ידי פרופ’ ערבות וצוותו. “הבחור חזר לתפקוד נורמלי ולחיים רגילים, כאילו ליבו לא עבר דרמות”, מסביר פרופ’ ערבות, “כל הצלחה כזאת היא סיפוק אדיר”.
גם סולי שקרג’י, תושב באר-שבע בשנות החמישים לחייו, עבר דרמה מטלטלת. סולי הגיע לבית החולים סורוקה עם התקף לב מאסיבי, במצב שבו כבר לא ניתן היה לסייע לו בפתיחה של העורק החסום בצנתור. הוא הועבר לבילינסון כאשר הוא נתמך במכשיר האקמו, בתקווה שליבו יתאושש. “הרקמה בחוד הלב שלו, במקום שבו משתילים את הלב המלאכותי, הייתה חולה ביותר ומאוד פריכה”, נזכר פרופ’ ערבות. “הוא היה מחובר במשך כ־40 יום למכונת האקמו שמחליפה את פעילות הלב והריאות, היו המון סיבוכים – וזה היה נראה חסר סיכוי. בסופו של דבר הצלחנו להשתיל את הלב המלאכותי, הוא התאושש וכעבור שלוש שנים עבר אצלנו השתלת לב אנושי. מאז הוא ‘כמו חדש’ ונהנה מאיכות חיים טובה מאוד”.
האחריות על הטיפול במחלת הלב לפני ההשתלה ועל ההחלמה שאחריה, מוטלת על היחידה לאי ספיקת לב ומעקב אחר מושתלי הלב במערך לקרדיולוגיה. “אי ספיקה היא מחלה כרונית שמידרדרת עם השנים למרות ההתקדמות העצומה בטיפול התרופתי. הטיפול הזה מעכב את התקדמות המחלה אך אינו מרפא ממנה”, מסביר ד”ר בן־גל, “עם זאת, טיפול נכון יכול למתן תסמינים, להאריך את תוחלת החיים, לשפר את איכות החיים ולהפחית סיכוי למוות פתאומי”.
רוב החולים סובלים מנזק ראשוני שגרם ההתקף – הצטלקות של שריר הלב, הנובעת מאי הספקת דם לאותו אזור, לרוב בשל חסימת עורק על ידי קריש דם. לאחר הפגיעה הראשונית מתחילה הידרדרות הדרגתית. “אנחנו יודעים לתת מענה סביר לרוב החולים באמצעות טיפול תרופתי או השתלה של קוצב לב מיוחד. הקוצבים מהדור החדש יודעים לסנכרן את הפעילות החשמלית של הלב ואפילו לזהות התפתחות של הפרעת קצב מסכנת חיים, ולתת מכת חשמל במקרה הצורך”.
על אף הקִדמה הטכנולוגית של הלב המלאכותי, המומחים מנסים כיום למצוא דרכים לצמצם את הצורך בו ולעזור ללב להתאושש בכוחות עצמו. ד”ר ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות בית החזה בבילינסון, משתף פעולה בימים אלה עם מרכזי הלב של אוניברסיטאות דיוק ויוטה בארה”ב, בפרויקט שנועד להוביל לתוצאה כזו בדיוק. “אנחנו מנסים לבנות בהדרגה את יכולות ההתאוששות וההחלמה של הלב האנושי כשהוא נתמך בלב המלאכותי – כשבכל שלב נבדקת האפשרות לגמול את המושתל מהלב המלאכותי”, אומר ד”ר ברק.
הלב הוא לא רק משאבה שבלעדיה גופנו לא יעבוד, אלא איבר שמיוחסים לו רגשות, תחושות ואינטואיציות. פרופ’ ערבות מפתיע עם סיפור שנשמע כמו פנטזיה – אבל יש לו סימוכין במציאות. “יש לא מעט מקרים של מושתלי לב שהאישיות שלהם השתנתה לאחר ההשתלה, ושקיבלו תכונות אופי מהתורם. יש על כך דיווחים ומאמרים, והייתי עד במו עיניי למקרים שבהם מושתלים, שלא ידעו ממי קיבלו את הלב, דיווחו על זיכרונות, תחושות, יכולות חדשות, פחדים, העדפות מוזיקליות או טעמים חדשים שהסתבר כי אפיינו את התורם.
“באנגליה השתלתי לב בחולה ישראלי שבקושי כתב משפט, הוא קיבל לב מסופר ידוע ואחרי ההשתלה החל לכתוב כמעיין המתגבר. מושתל אחר שלי קיבל לב מבחור שתלה את עצמו, ואחרי כמה שבועות התקשר אליי נסער וסיפר שחלם שהוא מתאבד בתלייה. חולה בארה”ב שקיבלה לב מאופנוען צעיר ‘ירשה’ את טעמו הקולינרי, וכשפקחה את עיניה מהניתוח ביקשה בירה, למרות שסלדה מהמשקה הזה כל חייה. ויש עוד דוגמאות רבות”.
ההסבר לתופעה קשור בחלק מהמקרים, לדברי פרופ’ ערבות, בסוגסטיה שעובר המושתל – כלומר, הליך פסיכולוגי שגורם לבני אדם לשנות את עמדותיהם על ידי השפעה תת-הכרתית. הסבר נוסף, מסעיר אף יותר, הוא שתאי הלב מגיעים אל המוח דרך מחזור הדם, ומתמיינים מחדש לתאי מוח.
